ע"פ 6380/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 5.10.09, בשעת לילה, הגיע עודה עבד רבה (להלן: המתלונן) לטיילת ארמון הנציב בירושלים במטרה ליישב סכסוך כלשהו. במהלך שהותו שם, ובעת שישב ברכבו, תקף אותו המערער ודקר אותו עם סכין שתי דקירות – בחזהו ומתחת ללסתו. המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו בגדרו של הסדר טיעון, מכוחו עתרה המשיבה לגזור לו שנת מאסר, בעוד שההגנה היתה חופשית לטעון לעונש כהבנתה. לאחר

שלבית המשפט הוגש תסקיר מבחן (המערער הנו קטין, יליד חודש יולי 1993), הוחלט להרשיע את המערער בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיפים 333 בשילוב עם 335 לחוק העונשין, ובהמשך הוא נדון ל-9 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי. על עונש זה משיג המערער בפנינו.

נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער תוך שהוא נמנע מלתת משקל הולם לגילו הצעיר, להודאתו ולחרטה שהביע, ולהשלכות שעלולות להיות למאסר כזה על עתידו. עוד נטען, כי מכח החוק וההלכה הפסוקה יש להעדיף בעניינם של קטינים שיקולים של טיפול ושיקום על פני גמול והרתעה. לבסוף, נטען כי נכון היה לאמץ את המלצתו של שרות המבחן ולגזור למערער מאסר על-תנאי, שרות לתועלת הציבור וצו-מבחן.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. אכן, המערער הנו אדם צעיר, אולם הוא חטא בהתנהגות אלימה ביותר תוך שהוא עושה שימוש בסכין. התנהגות זו היתה עלולה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה מזו שהתרחשה בפועל. כך או כך, מדובר בעונש שלא חרג מרמת הענישה שהוצעה על ידי הצדדים, וגם מטעם זה לא ראינו מקום להתערבותנו.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום ט"ז באדר א' התשע"א (20.2.2011), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

מסכים אני לפסק דינו של חברי. אין מנוס מענישה זו, שאילולא עסקינן בקטין היתה גבוהה פי כמה. אך אוסיף רק, ובטוחני שהדבר מקובל על חברי, כי משעסקינן בקטין ובמאסר ראשון, ובתסקיר חיובי של שירות המבחן, ראוי כי שירות בתי הסוהר ישבץ את המערער באופן שימנע ככל האפשר הידרדרותו מעבר לעבירה זו, חלילה. אנו מקוים כי משלמד המערער את לקחו, גם כעולה מן התסקיר המשלים, יהא עתידו נורמטיבי וחיובי, ואנו מאחלים זאת לו ולציבור.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר:

אני מסכים לפסק-דינו של השופט א' א' לוי ולהערת השופט א' רובינשטיין.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.