ע"פ 6384/14 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב. המשיב הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות הצתה והיזק בזדון, וזאת יחד עם אחרים (שלא אותרו); הפרשה עניינה הצתת חנות שהיא חלק מבניין מגורים, באמצעות בקבוק תבערה ולאחר שבירת דלת הכניסה לחנות בפטיש. לחנות נגרם נזק.

ב.

יצוין כאן, כי בשגגה צוין בגזר הדין קמא, שלא נאמר בכתב האישום דבר על קרבת החנות לבתי מגורים, אך עיון בכתב האישום המתוקן (פסקה א(1)) מגלה כי נאמר מפורשות שהחנות היא חלק מבניין מגורים בו מתגוררים אנשים. בן צוין בגזר הדין כי היקף הנזק לא הוכח, ושלא ניתן לקבוע כי היה רב וחמור, אך בכתב האישום נאמר (פסקה א(5)) כי נגרם נזק רב לחנות.

ב.

חלקו של המשיב בפרשה היה מרכזי, על פי קביעת בית המשפט קמא, שציין כי המשיב הכין את בקבוק התבערה, שבר את דלת החנות והשליך את בקבוק התבערה פנימה. בית המשפט סקר פסיקה בענין זה, וציין כי משמדובר בפגיעה ברכוש בלבד שהיקפה לא הוכח, בחנות סגורה וריקה, ועם זאת באופן מתוכנן, המתחם לענישה הוא בין שנה לשלוש שנות מאסר.

ג.

בית המשפט ציין מזה את הודאת המשיב, ומזה את עברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ותעבורה, ודן אותו לשלושה עשר חודשי מאסר בפועל ועוד שנה על תנאי, וכן פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

ד.

המדינה טוענת בערעורה כי מתחם הענישה שנקבע הוא נמוך על פי הפסיקה, כי בית המשפט לא שת ליבו לכך שהמדובר בבניין מגורים, והסיכון לתושבי הבניין ורכושם היה גדול וכן הנזק לחנות, וכי בכל מקרה אין מקום לגזר דין ברף נמוך של המתחם, נוכח עברו של המשיב. המשיב תומך יתדותיו בפסיקה מקלה יותר בעבירות הצתה, וסבור כי אין מקום להתערבות.

ה.

החלטנו לקבל את הערעור. נתנו לבנו לשגגות שצוינו מעלה, קרי, כי המדובר בבניין מגורים וכי נגרם נזק לרכוש. ובעיקר, סבורים אנו – ובית המשפט קמא עצמו היה שותף להתבוננות זו – כי ככלל ראוי להחמיר בעבירות הצתה, וכאמור בע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (2008), זאת "נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת שבעבירות אלה... ואחריתה מי ישורנה". כשלעצמנו היינו קובעים מתחם ענישה שהרף העליון שלו גבוה יותר, אך גם במתחם שקבע בית המשפט קמא (ואף בטיעוני הסניגור בבית המשפט קמא שהציעו רף עליון של 24 חודש), העונש שהושת מקל לטעמנו מדי עם המשיב.

ו.

אנו מעמידים אפוא את המאסר בפועל על עשרים חודש, ונציין כי כערכאת ערעור איננו ממצים את הדין, שאילולא כן היה מקום לדעתנו להחמיר עוד. המאסר על תנאי בן שנה והפיצוי – בעינם. הערעור מתקבל לפי האמור.