ע"פ 6389/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, קטין יליד חודש נובמבר 1989, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של מעשה סדום ומעשים מגונים, ונגזרו לו 12 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. בכתב האישום שהוגש נגד המערער נטען, כי במהלך שנת 2005, בעת שעבד במסעדה, פנה לקטין, בן משפחתו, יליד שנת 1996, והציע לו לעלות עמו לחדרו. משסרב הקטין לכך, אילצו המערער בכוח להיכנס לחדר, ושם החדיר את אבר מינו לפיו עד שהגיע לסיפוק. המערער שב וכפה על הקטין מעשה דומה בחודש מרץ 2005, ובסוף שנת 2004 מעשיו אף הסלימו, כאשר הפשיט את הקטין מבגדיו וחיכך את איבר מינו בישבנו ובין רגליו.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער משגזר לו מאסר אף שהמשיבה לא עתרה לכך. כן נטען, כי נכון היה לאמץ את המלצתו של שרות המבחן, להעדיף את האפיק הטיפולי, במיוחד נוכח היות המערער קטין. מנגד, טענה באת-כוח המשיבה כי דינו של הערעור להדחות, באשר מדובר בעבירות בעלות חומרה רבה עליהן היה צריך להגיב במאסר ממש, ולפיכך העמדה שנקטה נציגת המשיבה בבית המשפט קמא – לגזור למערער שרות לתועלת הציבור ומאסר על-תנאי – היתה שגויה.

נקודת המוצא לדיון בפנינו היא שהמערער ביצע את המעשים שיוחסו לו בטרם מלאו לו 16 שנים; הוא נעדר עבר פלילי; מבין את חומרת מעשיו; ונראה כי יוכל להפיק תועלת מתהליך טיפולי. אנו מוכנים להוסיף ולהניח,כי כליאתו של המערער לא תיטיב עמו, במיוחד נוכח גילו הצעיר ואופיין של העבירות שביצע.

אולם, כל אשר מנינו לעיל הוא רק צד אחד של המטבע, והצד האחר הוא חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע המערער. בשלושה מקרים הוא כפה את עצמו על קטין, קרוב משפחתו, שאותה עת היה בן 9 שנים בלבד, וביצע בו עבירות מין, תוך שימוש בכוח. זו התנהגות קשה שגם אם בדיעבד הביע המערער חרטה, לא ניתן לעבור עליה לסדר היום, ולו מן הטעם שהעונש שיושת על ידי בית המשפט אמור להעביר גם מסר מרתיע לציבור ולעבריינים בכוח בתחום זה. גישה זו מתחייבת, בבחינת קל וחומר, מקום שהפגיעה היא בקטינים וחסרי ישע, וזה המקרה המונח בפנינו. אכן, בית המשפט מצווה לתת את דעתו גם לנסיבותיו של המערער, גילו הצעיר וסיכויי שיקומו, והרי כך עשה בית המשפט המחוזי, וסביר להניח שלולא אותם נימוקים לקולא שמנינו, היה העונש המושת על המערער חמור פי כמה, כמתחייב מרף הענישה שקצב המחוקק לצידן של העבירות, ומרמת הענישה הנוהגת בעניינם של בוגרים.

העולה מכל האמור, שגם על פי השקפתנו עתירת המשיבה בפני בית המשפט היתה שגויה מן היסוד, ועל כן טוב עשה בית המשפט המחוזי כאשר בחר שלא לאמצה.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 10.12.06, עד לשעה 11:00.