ע"פ 6391/20 מדינת ישראל נ. יצחק בטיטו

1.

בפני בקשה שהוגדרה כבקשה להסרת הפיקוח האנושי הנלווה לתנאים החלים על המבקש בעת שעונש המאסר בפועל שלו מעוכב עד להכרעה בערעורו בבית משפט זה.

2.

ביום 2.7.2019 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בניסיון לביצוע עבירות מין כלפי קטינות (תפ"ח 5481-11-18, השופטים ר' כרמל , כ' מוסק ו- ש' רנר ). המעשים שיוחסו למבקש בוצעו כלפי שוטרים אשר התחזו לקטינות ברשת האינטרנט כחלק ממבצע לאיתור חשודים המנסים ליצור קשר מיני עם קטינים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלל גם הרשעה בעבירות נוספות בעלות אופי דומה, אף הן על יסוד הודאתו של המבקש, אשר נדונו במסגרת תיק שנוהל נגדו בבית משפט השלום בחיפה (ת"פ 40557-12-18) ושצורף להליך בבית המשפט המחוזי.

3.

בגזר דינו מיום 28.7.2020 השית בית המשפט המחוזי על המבקש עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים בניכוי ימי מעצרו, ומאסר על תנאי של 6 חודשים מיום שחרורו למשך 3 שנים כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע.

4.

ביום 17.9.2020 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על גזר הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 18.9.2020 בהחלטתה של השופטת ע' ברון נקבע כי בהסכמת המדינה יעוכב ביצועו של רכיב עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור, תוך הותרת התנאים והערבויות שהוטלו על המבקש בבית המשפט המחוזי, ובהם פיקוח אנושי. יצוין כי תנאים אלה נקבעו לראשונה במסגרת החלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך המעצר מיום 5.12.2018 (מ"ת 5515-11-18, השופטת ד' כהן-לקח ).

5.

ביום 20.10.2020 הוגשה הבקשה דנן, ובה המבקש עותר לכך שיוסר הפיקוח האנושי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הטעם שניתן לבקשה הוא שבת-זוגו של המבקש, שנקבעה כאחת המפקחות, צריכה לשוב לעבודה שאותה עזבה לצורך עמידה במטלות הפיקוח. לטענת המבקש, יש לתת משקל לכך שהערכת המסוכנות בעניינו היא נמוכה, להיעדר הפרות של ההגבלות מצדו, לקיומם של צו עיכוב יציאה מן הארץ וערבויות, וכן לחלוף הזמן.

6.

ביום 22.10.2020 הגיש המבקש הודעה נוספת מטעמו, ובה צוין כי אביה של בת-זוגו של המבקש צפוי להתאשפז בבית חולים ביום 26.10.2020 לצורך ניתוח וטיפול. לטענת המבקש, בת-זוגו וחמותו, שאף היא אחת המפקחות עליו, עתידות להימצא בבית החולים בקביעות נוכח אשפוזו של אביה. המבקש טוען עוד כי אחיו שנקבע אף הוא כמפקח לקה בשבץ מוחי ולכן בפועל איננו משמש כמפקח בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.1.2019. כן צוין כי בשל היותו של המבקש חולה כרוני הוא אינו יכול להתלוות למפקחיו לבית החולים ועליו להישמר ממגע עמם בתקופה זו.

7.

במקביל לכך, בו ביום, הגישה המשיבה תגובה לבקשה ובה נמסר שהיא מתנגדת לקבלתה. לשיטת המשיבה, הסכמתה לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש ניתנה בכפוף לכך שהתנאים שנקבעו לתקופת המשפט יעמדו בעינם עד להכרעה בערעור, ובכלל זה התנאי המהותי של פיקוח אנושי שנקבע על רקע מסוכנותו של המבקש והחשש להישנות ביצוע עבירות דומות לאלו בהן הורשע. כן צוין כי תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המבקש מלמדים על נטייתו לעיסוק מוגבר במין, על כך שהוא אינו נתרם מההליך הטיפולי שבו הוא מצוי, כמו גם על העובדה שהמבקש אינו נוטל אחריות למעשיו ואינו מגלה הבנה ביחס למעשים ולפוטנציאל הסיכון שבהם. המשיבה טוענת כי העבירות הקשות שבהן הורשע המבקש הן קלות לביצוע בהיעדר פיקוח אנושי נוכח הנגישות הגבוהה לרשת האינטרנט ממכשירים שונים. על כן, לשיטת המשיבה, על הקושי שהתעורר לקבל את פתרונו באמצעות היעזרות במפקחים השונים שנקבעו.

8.

בהודעה המשלימה שהגישה המשיבה בהמשך היום, בהתאם להחלטתי, היא הבהירה כי הבקשה להקלה בתנאים שנקבעו לשם מיתון המסוכנות הנשקפת מהמבקש, שהורשע בדין, אינה מתיישבת עם הבקשה שהוגשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין. לשיטת המשיבה, ככל שהמבקש סבור כי המפקחים שנקבעו לו אינם יכולים למלא את תפקידם, פתוחה בפניו הדרך להציע מפקחים נוספים ובקשה זו תיבחן לגופה בדרך המקובלת, ובמידת הצורך תוך היעזרות בשירות המבחן.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נסיבותיהם האישיות של המבקש ובני משפחתו הקרובה לא נעלמו מעיניי, ומטעם זה אף ביקשתי את השלמת תגובתה של המשיבה. אולם, לא ניתן להיענות לבקשה במתכונת שבה הוגשה, דהיינו כאשר מבוקשת הסרה מוחלטת של הפיקוח האנושי. זאת, בהתחשב באופיין ובחומרתן של העבירות שבהן הורשע המבקש. כפי שציינה המשיבה, ההחלטה לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש כמו גם הסכמתה לכך, ניתנו בכפוף להותרת התנאים המגבילים שהושתו עליו בהליך המעצר עד להכרעה בערעור. דרכו של המבקש פתוחה להגיש בקשה מתאימה אחרת, כפי שהובהר לעיל.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית.