ע"פ 6401/12עזרא טגבו נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

שלוש נשים ההולכות בדרך מותקפות על-ידי גבר זר, שאוחז בכוח הזרוע באחת מהן, היא המתלוננת, ומבריח את האחרות באיומים. לנוכח ההתנגדות שנתקל בה מצידה של המתלוננת, הוא מכה אותה ואף מהמם אותה בראשה בעזרת אבן. בעודה מעולפת הוא אונס אותה. לאחר שהודה בביצוע המעשים הורשע ונגזר דינו. ערעורו בפנינו נסב על מידת ההחמרה הראויה עמו בגזר הדין, בשים לב לנסיבותיו האישיות, ובהן יכולותיו האישיות הדלות.

ההליכים עד כה ופסק דינו של בית המשפט קמא

2.

נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 49565-07-10, סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו- י' צלקובניק ) שייחס לו ביצוע אינוס בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 345(ב)(3)-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). על-פי האמור בכתב האישום המערער ראה את המתלוננת וחברותיה בתחנת אוטובוס, ועקב אחריהן. בהמשך לכך, התנפל המערער על המתלוננת וגרר אותה לפרדס סמוך. את חברותיה של המתלוננת הבריח המערער בכך שאיים עליהן כי הוא חמוש בסכין ובאקדח ויהרוג אותן אם יתקרבו אליו. לאחר מכן, התגבר על התנגדותה של המתלוננת באלימות, הלם בראשה באמצעות אבן וגרם לה חבלות. לאחר שאיבדה את הכרתה אנס אותה.

3.

המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום והורשע על-פי הודאתו. בהמשך לכך, נדרש בית המשפט קמא לגזירת עונשו של המערער. בית המשפט קמא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער, אך גם לחומרת המעשים המיוחסים לו והשלכותיהם הקשות על המתלוננת. בסופו של דבר, ובשים לב לאלימות שבה נקט המערער ולנזקיה של המתלוננת, גזר עליו בית המשפט קמא עונש מאסר בפועל של 13 שנים (החל מיום מעצרו) ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך שלוש שנים, וכן חייב אותו בתשלום פיצוי למתלוננת בסך 15,000 שקל.

הערעור

4.

בערעור שבפנינו התבקשנו להקל עם המערער, ולו במידת מה, בשים לב לכך שהודה במעשיו והביע חרטה, ובעיקר בשים לב לנסיבותיו האישיות, ובכללן עברו הנקי ובעיקר היותו אדם בעל יכולות אישיות דלות, החי בשולי החברה. נטען לפנינו כי המערער הוא יתום מאב, גדל בתנאים סוציו-אקונומיים לא קלים ומוכר לשירותי הרווחה ולשירותים הפסיכיאטריים. בנוסף, בא-כוחו של המערער הצביע על פסקי דין שבהם, לטענתו, הושתו על נאשמים בעבירות אינוס עונשים קלים יותר (בין השאר לע"פ 6616/10 אפרתי נ' מדינת ישראל

(22.6.2011)).

5.

מנגד, עמדת המשיבה היא שיש לדחות את הערעור נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע המערער והפגיעה הקשה במתלוננת. בהקשר זה, נדרשה באת-כוח המשיבה לתסקיר קורבן העבירה, שפירט את סבלה של המתלוננת, מהגרת עבודה, שלא יכלה לקבל תמיכה ממעגלים חברתיים קרובים, בשל חששה מגילוי דבר המעשה לקהילה שאליה היא שייכת ולמשפחתה הנמצאת מעבר לים.

דיון והכרעה

6.

לאחר שבחנו את הדברים הגענו לכלל דעה שדין הערעור להידחות.

7.

החומרה הרבה של המעשים שבהם הורשע המערער היא תולדה של השילוב בין התקיפה המינית הקשה של המתלוננת והאלימות הפיזית הנוספת שהפעיל לצורך ביצוע העבירות. הפגיעה הקשה בקורבן העבירה מוסיפה אף משנה משקל לדברים.

8.

המקרים שאליהם ביקש בא-כוחו של המערער לפנות לצורך השוואה שונים מעניינו של המערער, בעיקר בכל הנוגע לרמת האלימות שהופעלה בהם. האלימות שבה נקט המערער הייתה ברוטאלית ואכזרית. הוא הפליא מכותיו במתלוננת כדי לדכא את התנגדותה, חבט בראשה באמצעות אבן עד לאבדן הכרתה, ואף לא נרתע מלאיים על חברותיה כי יהרוג אותן אם יפריעו לו.

9.

במקרה זה, ראוי אף לייחס משקל להשלכותיה הקשות של העבירה על הקורבן, מהגרת עבודה, שפגיעותה הרגשית והחברתית ניכרת, בהשוואה לאזרחי המדינה (ראו בהקשר זה: ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 21 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (11.8.2008); ע"פ 9409/09 בן-יהודה נ' מדינת ישראל , פסקה מ"ו לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (28.3.2011)). דברים אלה מקבלים משנה חיזוק

נוכח תסקיר הקורבן שנערך למתלוננת, שהצביע על כך שהיא מתקשה להתמודד עם הכאב והנזק הכבד שנגרם לה, כשהיא רחוקה מבני משפחה וממכורתה, ואף חוששת מלשתף את הקרובים אליה במוראות שעברו עליה מטעמים הקשורים לקהילתה ולתרבותה.

10.

בא-כוחו של המערער הצביע על נסיבותיו האישיות של המערער. אולם, בנסיבות העניין לא ניתן לראות בהן בסיס להקלה נוספת עם המערער. נסיבות אלה נשקלו גם על-ידי בית המשפט קמא, ובהעדרן אפשר שעונשו של המערער היה חמור אף יותר.

11.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בעונשו כמפורט בפסקה 3 לעיל.