ע"פ 6411-23 ע"פ 6411-23

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים והצתה בנסיבות מחמירות. כפי המתואר בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים, לאחר מסכת של איומים כמתואר שם החליט המערער להצית את בית הנפגע, הגיע לביתו, שפך חומר דליק על דלת הכניסה והציתה, זאת כדי להניע את הנפגע להעביר לו סכומי כסף שהגיעו לו לטענתו.

באותה עת שהו בבית הנפגע רעייתו ההרה וששת ילדיהם. הנפגע שהבחין באש כיבה אותה כאשר רעייתו וילדיו נמלטו. דלת הכניסה והקיר והתקרה מחוץ לבית הנפגע ובתוכו נפגעו, וכמו כן נמסו חלקים של רכב של שכן. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' נחלון) תיאר בהכרעה את שיקולי הענישה, העמיד את מתחם העונש העולם בין 37-67 חודשים והעמיד את עונש המאסר בפועל על 45 חודשים, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגע ולשכן שרכבו ניזוק.

לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר. בא כוח המערער סבור כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת ומצביע על הפער בין כתב האישום המתוקן לבין כתב האישום המקורי שהוגש, ואף טוען כי נפגע העבירה הונה את המערער, שדרש חזרה את כספו. עוד נטען כי יש לתת משקל לנסיבות חייו הקשות של המערער ולאפשר לו המשך טיפול בכלא תוך קיצור העונש שנגזר עליו. המדינה מצידה מבקשת להשאיר את הענישה על כנה. שירות המבחן עומד על הצורך בהמשך הטיפול בו החל המערער.

שקלנו את טיעוני הצדדים. מצאנו כי בית המשפט המחוזי איזן בין שיקולי הענישה וכי תוצאת האיזון אינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור, וזאת בשים לב לעוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי ולמאפייני העבירות שאין להקל בהן ראש. לצד זאת, ראוי לציין כי המערער משולב כעת בהליך טיפולי, ומגלה מוטיבציה בגדרו, אנו מעודדים אותו ללכת בדרך זו.

בהינתן האמור, הערעור נדחה אפוא.