ע"פ 6417/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

המערער קטין יליד 31.7.1988 הורשע על פי הודאתו בכך שביצע יחד עם אחרים, חלקם קטינים אף הם, עבירות בנשק, הצתה וכן פציעה ותקיפה בנסיבות מחמירות. בעקבות הסדר טיעון שהושג עם שלושה מן הנאשמים ובהם המערער הוגש כתב אישום מתוקן ונפרד נגד המערער ובו יוחסו לו שני אישומים. האחד, שפיכת בנזין משני בקבוקי תבערה אל תוך חדר שירות של בניין בפסגת זאב, הצתת הבנזין שהתלקח ויידוי מספר בקבוקי תבערה נוספים לכיוון חלון חדר השירות. השני, נוגע לאירוע שהתרחש למחרת היום ברחוב שכם שבמזרח ירושלים שם נפגש המערער עם אחרים וביחד המתינו ליהודים חרדים שיעברו במקום על מנת לפגוע בהם. משעברו שם שלושה המתלוננים סמוך לאחר מכן, תקפו אותם המערער וחבריו, הכו אותם, יידו בהם אבנים ובקבוקים ואחד התוקפים אף שלף סכין ודקר את המתלונן ישראל אפשטיין בשכם שמאל. בגין העבירות שבהן הורשע, נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי.

2.

הערעור שהגיש המערער מופנה כנגד חומרת העונש. לטענתו, שגה בית משפט קמא בכך שלא ייחס משקל ראוי לעובדת היותו קטין, לעובדה שזוהי הרשעתו הראשונה וכן לעובדה שהודה במעשים וקיבל על עצמו אחריות בגינם. עוד טוען המערער, כי לא נשמר פער סביר בענישה בינו לבין יתר שותפיו. בהקשר זה טען המערער כי נאשם מס' 1 נדון זו הפעם השלישית בעבירות דומות ואף עמד נגדו מאסר על תנאי בן שמונה חודשים ולמרות זאת נגזרו עליו שלושים חודשי מאסר לרבות הפעלת המאסר על תנאי. עוד טען המערער כי על נאשם מס' 2 שאף הוא קטין שעברו נקי נגזר עונש של שנת מאסר ואילו הנאשם מס' 3 שהיה בגיר בעת ביצוע העבירות וביצע עבירה נוספת על אלה שביצע המערער ואף חלקו באירוע השני היה גדול מזה של המערער נדון ל- 48 חודשי מאסר בלבד.

המשיבה, מצדה, סבורה כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער במקרה דנן בהדגישה כי אין זהות בין הנאשמים מבחינת המעשים והעבירות שבהם הורשעו וממילא אין מקום לטענה כי בית משפט קמא חרג בנסיבות אלה מן הכלל המורה אותו לאחידות בענישה. עוד מפנה המשיבה אל התסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בערעור ממנו עולה כי התעוררו בעיות משמעת בהתנהגותו של המערער בכלא ובעקבות כך אף בוטלו מספר פעמים ביקורים של בני המשפחה אצלו. בין היתר, נחשד המערער בכך שתקף שוטר בצוותא עם אחרים במסגרת בית הכלא ושבר את רגלו.

3.

דין הערעור להידחות. הנאשמים 2 ו-3 הורשעו על פי הודאתם באירוע הראשון בלבד ועל כן, צודקת המשיבה בטענה כי אין מקום להשוות בין עניינו של המערער לעניינם. המערער לעומתם הורשע בנוסף לכך גם באירוע הדקירה ואף שלא הוא שדקר את המתלונן, מעורבותו באותו אירוע חמורה היא ומצדיקה את הפער בענישה. המערער, שהיה כבן 17 בעת ביצוע העבירות, חבר באירוע השני לקבוצה ששמה לה למטרה לפגוע ביהודים חרדים ואף השתתף בהכאתם של שלושת המתלוננים שהזדמנו למקום באקראי ויידה אבנים ובקבוקים לעברם. הצטברותם של שני האירועים בהם הורשע המערער נושאת כשלעצמה משקל לחומרה. לכל אלה נוסף התסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בערעור המלמד כי התנהגותו של המערער בכלא הינה בעייתית. התפתחות זו אינה תומכת כלל וכלל בטיעוני המערער שביקש לשכנענו כי קיבל אחריות על מעשיו וכי התנהגותו בדרך כלל מתאפיינת בנורמטיביות.

אשר על כן, הערעור נדחה.