ע"פ 642/08מאיר שושני נ. מדינת ישראל / רשות החניה העירונית

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ( השופט ג' ארנברג ) מיום 3.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 10317/07.

נגד המערער הוגש כתב אישום בו נטען כי העמיד את רכבו על מדרכה שלא נקבעה כמקום חניה מוסדר בניגוד לסעיף 5(ג) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960. בתיק התקיימה ישיבת הקראה ביום 27.12.2007 בפני השופט ג' ארנברג . לאחר שהוקרא כתב האישום, כפר המערער באישומים נגדו בטענה כי מינויו של הפקח שרשם לו את דו"ח החניה לא פורסם ברשומות. עוד טען המערער בהקשר זה כי כתב האישום נגדו הוגש לאחר שחלף המועד שנקבע לכך בחוק. ואולם, לאחר שטען טענות אלה ביקש המערער כי הדיון ידחה בשבעה ימים על מנת שישקול אם עומד הוא על טענותיו. בית המשפט נעתר לבקשה וציין כי אם יעמוד המערער על טענותיו ויתברר כי הן טענות סרק, יוטל עליו קנס הגבוה "פי כמה וכמה" מהקנס המקורי. לצד זאת הדגיש בית המשפט כי אם יתברר כי הטענות מוצדקות יתכן שהמערער יזכה להוצאות משפט.

על החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט בה טען, בין היתר, כי התבטאותו של בית המשפט לפיה יתכן שיוטל עליו קנס גבוה, מלמדת כי לא תינתן לו אפשרות הוגנת לטעון את טענותיו. בית המשפט קמא דחה ביום 3.1.2008 את בקשת הפסלות ועל החלטתו הוגש הערעור שלפניי, בו חזר המערער על טענותיו.

דין הערעור להידחות. כידוע, התבטאות של שופט, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת בית המשפט (ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט 190 (2006)). יש להראות בכל מקרה ומקרה, כי קמו נסיבות מיוחדות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ניהול המשפט. בענייננו שוכנעתי כי התבטאותו של בית המשפט בהחלטתו לדחות את מועד הדיון אינה מלמדת על חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו מלשבת בדין. זאת ועוד; בית המשפט נעתר בהחלטתו לבקשת המערער לדחות את מועד הדיון, והבהיר בנוסף לכך, כי במידה וטענותיו של המערער תתקבלנה, יתכן שיפסקו לו אף הוצאות משפט. בהתחשב בכל אלה שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.