ע"פ 6422/05 אברהם פאסי נ. מדינת ישראל

1.בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל של 4 שנים, הפעלת עונש מאסר על תנאי של שמונה חודשים במצטבר למאסר בפועל שהוטל עליו, ופיצוי למתלוננת.

2.המבקש הורשע בשתי עבירות של אינוס וכן בעבירה של מעשה מגונה. הרקע להרשעה הוא מצג שוא של המבקש בפני המתלוננת לפיו הוא מומחה למיסטיקה אשר הניע את המתלוננת להגיע למשרדו לצורך קבלת יעוץ בעת היותה במצוקה. במסגרת מצג של טיפול מיסטי שהפעיל המבקש כלפי המתלוננת, הוא ביצע בה שני מעשי אונס ומעשה מגונה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש לאחר שמיעת ראיות, וגזר את עונשו לאחר ששקל שיקולים לחומרה ולקולא. לחומרה ניתן משקל לעובדה כי המבקש נהג בעורמה ובתיחכום כלפי המתלוננת, תוך ניצול מצוקתה הנפשית. כן ניתן משקל לעברו הפלילי הקודם, ולקיום מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו כאשר בוצעו העבירות נשוא הליך זה. בין השיקולים לקולא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש על רקע נכויות של בני משפחה, מצוקה כלכלית, וחלוף הזמן, מאז ביצוע העבירות. אשר לאורך תקופת המאסר ציין בית המשפט קמא כי אלמלא עתרה התביעה לעונש מאסר בגידרו של העונש המינימלי, היה מטיל על המבקש עונש מאסר ארוך יותר.

3.בבקשתו לעכב את ביצוע מאסרו טוען ב"כ המבקש כי ערעורו נסב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, וכי קיימים סיכויים טובים לשנות את קביעותיו של בית המשפט המחוזי. עוד מדגיש הוא את הנסיבות האישיות הקשות של המבקש ומשפחתו. הוא מוסיף כי המבקש היה משוחרר בעת ניהול המשפט והתייצב לכל הדיונים, ואין חשש מהימלטותו. כן קבל על התמשכות ההליכים בבית המשפט המחוזי.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש בטענה כי לא מתקיימים בעניינו המבחנים המקובלים הנדרשים לצורך דחיית ביצוע עונש מאסר שנגזר.

4.דין הבקשה להידחות. אכן, לא מתקיימים במקרה זה המבחנים הנדרשים לצורך סטייה מן הכלל על פיו עונש שנגזר יש להתחיל בריצויו מיד. העבירות אותן עבר המבקש הן חמורות. הכרעת הדין שקבעה את הממצאים בענין אחריותו מתבססת, בעיקרה, על קביעות שבעובדה אשר התערבותה של ערכאת הערעור בהן אינה בעלת הסתברות גבוהה. אשר לעונש, בית המשפט שקל בקפידה טעמים לקולא ולחומרה, ונתן משקל רב לנסיבותיו האישיות של המבקש. העונש שגזר אינו חמור, על פניו, בהתייחס לאופי העבירות שעבר, ועל רקע עברו הפלילי הקודם, שבכללו גם מאסר על תנאי בר-הפעלה. מכל אלה עולה כי סיכויי הערעור הן על ההרשעה והן על העונש אינם גבוהים. יתר על כן, תקופת המאסר בפועל שנגזרה – 4 שנים ו-8 חודשים אינה מעלה חשש רציני כי הערעור, לכשיישמע, ייתייתר כולו או בחלקו. על יסוד כל אלה, דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר להידחות. על המבקש להמשיך בריצוי עונשו שהחל בו טרם שמיעת הבקשה.