ע"פ 6429/21 אילנה מורחן נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט א' מלמד ) מיום 14.9.2021 בצ"א 24165-07-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

נגד המערערת, המתגוררת ברומניה, ונגד אחרים מתנהלת חקירה בחשד לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, להלבנת הון ולמספר עבירות נוספות. ביום 15.1.2019 נתפס נכס השייך למערערת, וביום 10.7.2019 נפתח ההליך נושא הערעור דנן שעניינו בבקשת המשיבה להארכת תוקף החזקת הנכס התפוס. ההליך נותב בתחילה לטיפולו של השופט ג' אבנון , אשר נתן מספר החלטות המאריכות את תוקף ההחזקה. ביום 17.2.2021 התקיים דיון בפני המותב הנוכחי, שאליו המערערת לא התייצבה, ובסופו הורה המותב על הארכת תוקף צו התפיסה עד להחלטה אחרת.

2.

ביום 24.3.2021 הגישה המערערת בקשה להחזרת הנכס התפוס וציינה, בין היתר, כי היא "מבקשת לקבל החלטה על סמך התנגדות[ה] בתוקף ובנחרצות לטענות המשיבה" – שכן "אין כל טיסות בין ישראל לרומניה בימים אלה". ביום 7.4.2021 קבע המותב דיון בבקשה, אשר התקיים ביום 20.4.2021 חרף בקשה שהגישה המערערת למתן החלטה על סמך טענות הצדדים שבכתב. המערערת לא התייצבה לדיון, ובעקבות זאת דחה בית המשפט קמא את הבקשה להחזרת תפוס. המערערת הגישה על כך ערר לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה ביום 14.5.2021 (ע"ח 48012-04-21; השופט ע' דרויאן-גמליאל ). בקשת רשות ערר שהגישה המערערת נמחקה ביום 22.6.2021 (בש"פ 3691/21; השופט נ' סולברג ), תוך שנקבע כי חל שינוי מהותי בתשתית העובדתית שבבסיס בקשת המערערת נוכח חידוש הטיסות היומיות בין בוקרשט לישראל, וכן הודגש כי " ככל שישנה גם כעת מגבלה המונעת מן [המערערת] להתייצב לדיון, אזי רשאית [המערערת] להגיש בקשה חדשה, להכרעה בבקשה לשחרור תפוס ללא קיום דיון בעל-פה ".

3.

ביום 10.7.2021 הגישה המערערת בקשה נוספת להחזרת הנכס התפוס, וביום 2.8.2021 הגישה בקשה למתן החלטה בבקשתה ללא קיום דיון, בה ציינה כי "אין לה כל כוונה להגיע לישראל". עוד טענה המערערת כי מהחלטתו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערר עולה כי יש אפשרות ליתן החלטה בבקשתה ללא דיון. המשיבה, מצדה, התנגדה לבקשה למתן החלטה בהיעדר דיון. על רקע זה, ביום 10.8.2021 קבע בית המשפט קמא דיון בבקשה להחזרת תפוס ליום 14.9.2021.

בבוקר הדיון הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בטענה כי הוא "מפלה [אותה] לרעה"; גיבש בעניינה דעה שלילית; פועל בניגוד להחלטתו של בית המשפט העליון; ואף דומה כי הוא "עושה דבריה של המשיבה". לגישתה של המערערת, "מטרתו של בית המשפט [היא] לדחות את הבקשה על בסיס אי התייצבות[ה] לדיון ולא משום טעם הקבוע בחוק", ועובדה זו מעידה על "נעילת" דעתו ביחס אליה.

4.

הדיון ביום 14.9.2021 התקיים במועדו וללא התייצבות המערערת. לאחר שבא-כוח המשיבה הביע התנגדות בעל פה לבקשת הפסלות, בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפסילתו בציינו כי טענת המערערת בדבר הפלייתה לרעה וגיבוש דעה שלילית לגביה "אין בה דבר וחצי דבר". עוד הודגש כי ההחלטה בדבר קביעת הדיון אינה מעידה שהמותב "אינו חפץ לשמוע את [המערערת] בנפש חפצה". בשולי הדברים ציין המותב כי לא ברור מדוע נמנעה המערערת מלהגיש את בקשתה מבעוד מועד, בסמוך להחלטה מיום 10.8.2021 שבעקבותיה נקבע הדיון.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 29.9.2021 דחה המותב את בקשתה של המערערת להחזרת הנכס התפוס. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי בעת הדיון מיום 14.9.2021 הוא "נכון היה ליתן החלטה בבקשה גופה, ללא צורך בהתייצבות [המערערת] ו/או מי מטעמה", אך הוסיף כי בקשתה של המערערת נסמכה על "אדנים שאינם ברורים" ולא כללה טענות ענייניות.

5.

מכאן הערעור שלפניי. המערערת, שאינה מיוצגת, חוזרת בעיקרם של דברים על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות. לשיטתה, העובדה שבית המשפט קמא "קבע דיון עקר חסר תוכן" בבקשה להחזרת תפוס – ביודעו שאין בכוונתה להגיע לישראל ובניגוד להחלטת בית המשפט העליון – מצדיקה את פסילתו מלדון בעניינה. עוד מציינת המערערת כי עיתוי הגשת בקשת הפסלות נבע מהעובדה שנודע לה על מועד הדיון מספר ימים טרם התקיימותו, ומניסיונותיה להסדיר את ייצוגה בישראל לפני הגשת הבקשה.

6.

דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות ענייננו מעידות על קיומו של חשש כאמור. בעבר נפסק כי הליכי פסלות אינם המקום הראוי להשגה על החלטות דיוניות שנותן המותב לאורך ניהול ההליך, ויש להעלות השגות אלו בהליכי ערעור מתאימים (ע"פ 3296/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (1.6.2021)). בענייננו, בקשת הפסלות התמקדה בהחלטתו של המותב לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להחזרת תפוס טרם ההכרעה בה, והחלטה זו היא החלטה דיונית מובהקת שאינה מקימה עילת פסלות. מכל מקום לא שוכנעתי שהחלטתו של המותב מעידה על "נעילת" דעתו ביחס למערערת או על חשש ממשי למשוא פנים מצדו.

אשר על כן, הערעור נדחה.