ע"פ 6431/97 שאכר כנעאן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ.535/97) בעבירות של סחר בסם מסוכן, הדחת קטין לסמים מסוכנים, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד ושימוש בסם מסוכן; וזאת בשל רכישת סם מסוכן מסוג גרס והזמנתם של שני קטינים ובגירה כבת 18, שהתגוררו בסמוך לו, לעשן את הסם יחד עמו ועם חבר נוסף, שרון מלכה, שמכר לו את הסם.

בשל הרשעתו בעבירות אלו נדון המערער ל38- חדשים מאסר מתוכם 26 חדשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

הערעור מכוון כנגד גזר הדין. טענתו המרכזית של המערער, בעת הגשת הערעור, היתה: שבית המשפט לא נתן משקל הולם לקולה למשברי הקליטה של משפחתו בכפרו של אביו - אשר שהה בלבנון כעשר שנים והשמועות אמרו כי פעל שם מטעם המוסד - ולמשבר האישי שהיה נתון בו בתקופה נושא כתב האישום בעקבות פרידה מחברה.

המערער לא דרש ולא קיבל כסף מן הקטינים והבגירה - עבור הסם שצרכו בחברותא; וטענתו היתה שהם צרכו סם מאותו סוג לפני שפגש בהם ויש לראותו כחבר שסיפק סם לחבורתו סם ולא כסוחר ומדיח.

למערער הרשעות קודמות הקשורות באלימות. אין לו הרשעות קודמות בעבירות סמים ומתסקיר שירות המבחן נראה כי לכאורה נעוצה פנייתו לסמים בשני המשברים האמורים וכי הוא זקוק לקשר טיפולי.

עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער אינו קל, אך יחד עם זאת, בהתחשב במגמת ההחמרה הכללית עם עברייני הסמים ובמיוחד את אלה התורמים להגדלת מעגל צרכני הסם - אין לומר שעונש זה מופרז במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

דא עקא, שב"כ המדינה מסב את תשומת לבנו לכך, שבינתיים הסתיים משפטו של ספק הסם האמיתי, שרון מלכה, אשר מכר את הסם למערער; וזה נדון, בעקבות עסקת טיעון, לשמונה עשר חודשים מאסר בלבד. לשיטתו של ב"כ המדינה, מצדיקות הנסיבות הטלת עונש קל יותר על המערער, מזה שהוטל על שרון מלכה; ועמדה זו מקובלת עלינו.

במצב דברים זה, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר שהוטלה על המערער על 30 חדשים שמתוכם 15 חדשים יהיו לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בכפוף לתיקון זה הערעור נדחה.