ע"פ 6454/10 אמיר פראירה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 12.12.09, בשעת לילה מאוחרת, נהג המערער ברכב סמוך לקיבוץ דגניה, ושוטריה של ניידת שהבחינו בו הורו לו לעצור. המערער לא ציית לאותה הוראה, האיץ את מהירות נסיעתו והחל נמלט תוך שהוא מסכן משתמשים אחרים בדרך. ניסיונות נוספים לעצור את המערער, וביניהם הצבת ניידת בדרכו, לא צלחו, עד שלבסוף הוא עצר ביוזמתו. משניגשו אליו שוטרים וביקשו לבדוק אם נהג בשכרות, הוא סרב לשתף פעולה ואף תקף שוטר שביקש לאזוק אותו. עוד נטען, כי לאחר מעצרו והובלתו לתחנת המשטרה, הוא ניצל את חוסר תשומת לבם של השוטרים ועזב את התחנה.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, פציעה ובריחה. בעקבות כך, ובגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, נדון המערער ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שרות, 5 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, ונקבע כי יהיה נתון בפיקוח מבחן במשך 18 חודשים. כמו כן, נפסל המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 24 חודשים.

רכיב אחרון זה בעונש – הפסילה, עומד במרכזו של הערעור אותו הגיש המערער, ברם, גם לאחר שעיינו בטיעונים בכתב והאזנו לטעונים על-פה, לא ראינו מקום להתערבותנו. הזכות להחזיק ברישיון רכב נועדה לשרת מטרות ראויות, תוך הקפדה של הנהג לעשות שימוש בזכות זו בכפוף להוראות הדין והימנעות מיצירת סיכונים למשתמשים אחרים בדרך. לא כך נהג המערער, שבמהלך ניסיוני למנוע את מעצרו לא ציית לאנשי החוק, תוך שהוא מסכן את כל מי שנקלע בדרכו. בנסיבות אלו אנו בדעה כי פסילת המערער מנהיגה הינה עונש ראוי והולם, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.