ע"פ 6462/11 עזרא שמעון נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, המערער הצית את דלת הדירה של שכנו בבניין המגורים בו מתגוררים השניים. השכן התעורר משנתו בשל השריפה ועלה בידו לכבותה עוד לפני שמכבי האש הגיעו למקום.

בית משפט

קמא השית על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, "כולל" הפעלת מאסר מותנה חב הפעלה של 10 חודשים.

2.

הערעור שלפנינו נסב על חומרת העונש. המערער טען כי בית משפט קמא לא התחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, בכך שהשכן ניהל מעין בית בושת בדירה למרות מחאות ותלונות חוזרות ונשנות של השכנים. המתלונן אף הגדיל לעשות כאשר הציע לבת זוגו של המערער לעבוד בזנות, כך שניתן לראות את המערער כמי שהיה נתון לקינטור מתמשך. עוד טען המערער, כי מעשה ההצתה הוא ברובד הנמוך, באשר האש כבתה מבלי שנגרם נזק של ממש לדלת.

3.

נאמר בקצרה כי לא מצאנו עילה להתערב בעונש שהושת על המערער.

למערער עבר פלילי בעבירות רכוש, סמים ואיומים על רקע שימוש בסמים ובאלכוהול, ושירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו. כפי שעולה מגזר דינו של בית משפט קמא, למעשה נגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 10 חודשים בלבד בגין עבירת ההצתה, ו-10 חודשים נוספים הושתו עליו בשל הפעלה במצטבר של עונש מאסר על תנאי חב הפעלה שהיה תלוי ועומד כנגדו. מכאן, שהעונש שהושת על המערער אינו חורג כלל מרף הענישה בעבירת ההצתה בה הורשע, שהיא עבירה חמורה נוכח הסכנה הגלומה בה, והעונש הקבוע בגינה עומד על 15 שנים.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.