ע"פ 6464/07 לביא גואטה נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת נשק, תחמושת ואביזרי נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שלוש שנים וכן השית עליו קנס בסך של 10,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער מדגיש את השוני שבין עניינו לבין עניינם של הנאשמים האחרים שהובאו לדין יחד עמו. הוא מציין כי מדובר בשתי חבורות פשע שחברו לבצע עבירות חמורות וכי הוא עצמו אינו משתייך לאף אחת מהן. הנאשמים האחרים משתייכים – כך הוא מסביר – לחבורות עבריינים רבי עוצמה, והדבר התבטא הן בניהול המשפט והן בקושי שעמד בפניו לעמוד בפניהם בעת ששידלו אותו להחזיק ברשותו את כלי הנשק. הוא מבקש להביא בחשבון בעונש את העובדה שהוא ביקש להודות בחלקו בכתב האישום ולא לנהל את משפטו עד תום, את העובדה שאורח חייו נורמטיבי, כלשונו, כי הוא עבד בעבודה מסודרת וכי הוא שירת שירות צבאי מלא ומוצלח. גם שירות המבחן – כך הוא מבקש לציין – התרשם שהעבירה הנוכחית הינה חריגה, בהתחשב באורח חייו. המלצת שירות המבחן שהוגשה עובר לגזירת דינו של המערער היתה כי אין להטיל עליו עונש מאסר בפועל מעבר לתקופה שבה שהה במעצר.

אנו סבורים כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי יש לגזור על המערער עונש מאסר בפועל. העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות. הוא החזיק בביתו במשך מספר חודשים כלי נשק שונים שהובאו למקום בהזדמנויות שונות על ידי נאשם אחר. מהראיות שהיו בפניו, למד בית המשפט המחוזי כי חלקו של המערער בפרשה לא היה סביל, כפי שנטען על ידו. עם זאת, נסיבותיו האישיות של המערער ועברו הנקי צריכים להיזקף לזכותו. כך גם העובדה שהמערער בידל עצמו ממעשי הנאשמים האחרים בפרשה זו, נטל אחריות על מעשיו, הורשע על-פי הודאתו והביע חרטה. לאחר ששקלנו בדבר, הגענו להחלטה כי יש להעמיד את עונשו של המערער, בכל הנוגע לעונש של מאסר בפועל, על 24 חודשים בניכוי תקופת מעצרו. זאת, כדי לתת ביטוי לשיקולים האמורים – הודאתו של המערער, עברו הנקי ונסיבותיו האישיות.

הערעור מתקבל איפוא. עונש המאסר בפועל המוטל על המערער יועמד על 24 חודשים בניכוי תקופת המעצר. שאר רכיבי העונש ישארו ללא שינוי.