פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6466/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערערים:
1. אחמד אבו עסא
2. סאלם אבו עסא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 1.6.08, בת.פ. 8335/06, שניתן על ידי כבוד השופטת צ' צפת
תאריך הישיבה:
ל' בשבט התשס"ט
(24.02.09)
בשם המערערים:
עו"ד איאד אל עטאונה
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בחודש נובמבר 2007 קשרו המערערים עם אחרים לתקוף את נצר אבו-עיסא (להלן: המתלונן). את זממם הם ביצעו בתאריך 12.11.07, בשעת צהריים, ואותה שעה נסע המתלונן ברכב בו נהג אחר, ובידיו בנו התינוק. לפתע הגיח רכב נוסף אשר פגע באופן מכוון ברכב בו ישב המתלונן, וכתוצאה מכך נזרקו המתלונן ובנו קדימה ונפגעו בראשם משמשת הרכב. בשלב זה יצא המתלונן מהרכב כשהוא אוחז בבנו, ואז ניגש אליו מערער 1 (להלן: אחמד) והלם בו עם מוט ברזל. סמוך לכך הגיע לזירה רכב נוסף בו נהג מערער 2 (להלן: סאלם), ופגע עם חזיתו במתלונן שנפל עם בנו התינוק ארצה. גם בשלב זה לא הרפו המערערים וחבריהם מהקורבן, והוסיפו להלום בו עם מוטות, מקלות וגרזנים. בעקבות התקיפה הובהל המתלונן לבית חולים, שם אובחן שבר בידו וחתכים מדממים בכף ידו, מצחו ובחלקי גוף נוספים. להשלמת התמונה נוסיף כי גם לתינוק נגרם פצע מדמם בראשו.
המערערים הודו בעובדות אשר יוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות.
בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, נדונו המערערים לשלוש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 2000 ש"ח, ושניהם חויבו לשלם פיצוי לקורבנות. כמו כן, נדונו המערערים לארבע שנות פסילה מלקבל רישיון נהיגה, וכנגד רכיב זה בעונש מופנה הערעור.
ההחלטה לפסול את המערערים לתקופה ממושכת מלנהוג ברכב היתה במקומה וממילא לא גילינו בה דופי. רישיון נהיגה ניתן לאזרח כדי שיעשה בו שימוש למטרה חוקית, ולא כדי שישמש בידו כלי משחית ל"יישוב" סכסוכים עם הזולת. מי שכלל פשוט זה אינו נהיר לו, אינו ראוי להחזיק ברישיון נהיגה, לפחות עד אשר ישנן לא רק את זכויותיו כנהג, אלא גם את חובותיו. כך נהג בית המשפט המחוזי, אולם נוכח העובדה כי מדובר במערערים בעלי משפחות והם אבות לילדים נכים, סברנו כי באורך תקופת הפסילה גלומה חומרה מסוימת, ועל כן החלטנו להעמידה על שלוש שנים בלבד, שתחילת מניינן ביום שחרורם של המערערים מן הכלא.
ניתן היום, א' באדר התשס"ט (25.02.09)
.
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט