ע"פ 6497/19 רפאל אורן נ. מדינת ישראל

לאחר שעיינתי בכתובים והוספתי ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בעל פה לפניי, דומני כי במקרה זה לא מתקיימים טעמים המצדיקים את עיכוב ביצוע גזר הדין. המבקש הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של יבוא סם מסוכן מהולנד; המדובר ב-35,000 כדורים של סם מסוג MDMA הידוע כאקסטזי במשקל כולל של 10.5 קילוגרם. סם זה נחשב ל"סם מסיבות", והוא נצרך בעיקר על ידי צעירים ומתבגרים שרבים מהם לא מודעים לסיכונים שבו, והדברים מדברים בעד עצמם. כפי שנכתב בגזר הדין המערער הוא המחולל של אירועי ייבוא הסם שעליו נסוב כתב האישום, מעורבותו דומיננטית תוך תכנון קפדני וגרירת אחרים למשימה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ועונשים נלווים, זאת לאחר שסטה לקולא ממתחם הענישה שקבע תוך מתן משקל להליך השיקומי המבורך כשלעצמו שהמערער עובר ונרתם אליו.

נקודת המוצא לענייננו היא כי עונש מאסר בפועל שהושת על מי שהורשע בדין, יבוצע מיד לאחר שנגזר דינו; ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש.

בהינתן תקופת המאסר שהושתה על המבקש, החשש כי יסיים לרצות את עונשו או ירצה את חלקו העיקרי טרם שתמוצה זכות הערעור שלו, קטן אם בכלל; באשר לאפשרות

שהמאסר יופחת עד כדי שיהיה ניתן לרצותו בעבודות שירות, נראה כי זו על פניה רחוקה בלשון המעטה לנוכח נסיבות המקרה והעבירות שבהן הורשע המבקש. סופו של דבר, הבקשה נדחית. עם זאת ובהסכמה, המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 10.11.2019 (חלף יום 27.10.2019).