ע"פ 65/04 דב פיכמן נ. מדינת ישראל

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 9 שנים, שהוטל על המבקש.

2.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בשורה ארוכה של עבירות, ובהן קבלת סכום של 360,000$ במרמה בנסיבות מחמירות. המבקש, כך נקבע, מכר קרקע של אדם שנספה בשואה, הכל תוך מסכת שלמה של מעשי זיוף ובידוי ראיות. המבקש הורשע גם בשתי עבירות של הדחה בחקירה במהלך הדיון במשפטו. משפטו של המבקש נמשך שנים ארוכות. עיינתי בהכרעת הדין ובגזר הדין, בנימוקי הערעור ובנימוקי הבקשה וכן שמעתי טענות הצדדים על-פה, והגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להדחות.

3.הכרעת הדין מבוססת בעיקרה על העדפת עדויות. אכן, הראיות הנזכרות בהכרעת הדין רבות היקף הן, ואולם, בסופו של יום, מדובר בקביעות שבעובדה המבוססות על עדויות. בכגון דא, סיכויי הערעור אינם, לכאורה, טובים. מדובר גם בתקופת מאסר ארוכה, שבדרך כלל לא ניתן בגינה עיכוב ביצוע.

4.אכן, העורר היה משוחרר בערבות עת ארוכה, ואולם, עתה, עם מתן גזר הדין, כשהעורר יודע את העונש הצפוי לו, הסיכון שימלט מן הדין גדול הוא. המבקש הוכיח לכאורה כוחו בהשגת מסמכים מזויפים ויש חשש ממשי שאם יישאר משוחרר בערובה ימצא את הדרך להימלט מן הדין.

5.הסנגור הפנה את תשומת הלב להחלטתה של השופטת ד' ביניש בבש"פ 7310/03. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר בתום הכרעת הדין ולפני גזר הדין. השופטת ד' ביניש ביטלה את ההחלטה האמורה תוך החמרת הערבויות. אולם, החלטתה של השופטת ד' ביניש נסובה אך ורק על השלב שעד גזר-הדין ולא מעבר לכך.

6. הבקשה נדחית.