ע"פ 6508/08 חנן קרקוקלי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר למשך ארבעה חודשים אשר גזר על המבקש בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 20.6.08 במסגרת ת.פ.ח 1042/07.

1.

כנגד המבקש ו-14 אחרים הוגש כתב אישום ארוך הכולל ארבע עשר אישומים שונים, כאשר למבקש יוחסה, במסגרת אישום אחד בלבד מתוך ארבעה עשר האישומים (אישום 13), עבירה של איומים לפי סעיף 198 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. בקליפת האגוז, עניינו של כתב האישום בארגון קבוצות מהמרים והטסתם לחו"ל לצורך ארגון משחקים אסורים, קבלה במרמה בנסיבות מחמירות של כספי ההימורים באמצעות הטיית משחקי ההימורים, גביית חובות, סחיטה באיומים ובכוח ועוד.

2.

ביום 19.3.08 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו יודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע, והצדדים יעתרו במשותף לעונש של ארבעה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, במידה המבקש ימצא מתאים לבצען. בהמשך להסדר הטיעון, הופנה המבקש לממונה על עבודות השירות לצורך בחינת התאמתו כאמור.

לטענת המבקש, בתום ראיון שנערך למבקש ביום 26.6.08, הודיע הממונה על עבודות השירות כי יבצע עבודות שירות במשתלה בקרית עתידים בפתח תקווה, בימים א'-ה' בין השעות 07:00-15:00 ויחל בביצוען של עבודות השירות ביום 30.7.08. עם זאת, ביום 30.6.08 הודיע הממונה על עבודות השירות לבית המשפט קמא כי לאור תיפקודו של המבקש במסגרת מאסרו הקודם, אין המלצה לקבלו לעבודות שירות.

3.

ביום 15.7.08 התקיים דיון בבית המשפט קמא, במסגרתו עתר המבקש להפנייתו בשנית לממונה על עבודות השירות ואולם, בית המשפט קמא דחה בקשה זו בקובעו כי הממונה על עבודות השירות רשאי היה לשקול את התנהגותו של המבקש בעת מאסרו בעבר, וגזר על המבקש עונש מאסר בפועל. בקשת עיכוב ביצוע שהגיש המבקש לבית המשפט קמא נדחתה והמבקש נאסר עם תום הדיון.

4.

המבקש ערער על גזר דינו של בית המשפט קמא. במסגרת ערעורו, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשלא איפשר לו להיפגש עם הממונה על עבודות השירות בשנית בניסיון לשכנעו כי הוא מתאים לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות.

בנוסף, טוען המבקש כי התנגדותה של המשיבה לראיון שני כאמור לוקה בחוסר תום לב והמשיבה לא הצביעה על סיבה מוצדקת לסטות מהסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים, כאשר המבקש כלכל את צעדיו בהתאם להסדר הטיעון האמור. מוסיף המבקש וטוען כי שגה הממונה על עבודות השירות כשלא ראה לנגד עיניו את עובדות המקרה ונסיבותיו האישיות ובחר להעניק משקל מהותי להרשעתו הקודמת של המבקש ותפקודו הלקוי בעת ריצוי המאסר, כאשר היה עליו לשקול שיקולים נוספים והוא לא עשה כן. המבקש מדגיש במסגרת הערעור כי הוא בן 26 שנים, נטל אחריות על מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי ומן הראוי להעניק לו הזדמנות נוספת. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשלא הורה על עיכוב הביצוע של גזר הדין לצורך הגשת הערעור, נוכח מאסרו המיידי של המבקש.

5.

בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקש במסגרת בקשת עיכוב הביצוע – באמצעות בא כוחו עו"ד א' שפקמן - מאזן האינטרסים נוטה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר עליו, הואיל ומדובר במאסר בן ארבעה חודשים בלבד, כאשר תקופת "הנטו" אותה עתיד המבקש לרצות היא בת פחות משלושה חודשים. לפיכך, טוען המבקש כי במידה שלא יעוכב עונש המאסר, עלול הדבר לרוקן את ערעורו מתוכן.

בהקשר זה טוען המבקש כי במקרים בהם מדובר בתקופות מאסר קצרות, הנטייה היא להתיר את עיכוב הביצוע של העונש עד לבירור הערעור לגופו, ומבקש כי יעשה כן גם בעניינו.

במסגרת הדיון שבפניי ציין בא כוח המבקש כי הוא מודע להסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים, לפיו במידה שהמבקש לא יימצא מתאים לעבודות שירות, ירצה את עונש המאסר בפועל. ואולם, לטענתו הנסיבות במקרה זה הן חריגות. למבקש כבר נאמר כי הוא ירצה עבודות שירות ורק לאחר מכן חזר בו הממונה על עבודות השירות והודיע לו כי הוא אינו מתאים לביצוען של עבודות השירות. נסיבות אלה מצדיקות לטענתו את קבלת בקשתו של המבקש במובן זה שעניינו ייבחן על ידי הממונה על עבודות שירות בשנית.

6.

מנגד, טוענת המשיבה – באמצעות באת כוח עו"ד ד' כהן – ויליאמס – כי אין מקום להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע. לטענתה, הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים הינו הסדר "סגור", הקובע מפורשות כי במקרה בו לא יימצא המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות, הוא ירצה את עונש המאסר בפועל ולפיכך ידע המבקש כי הוא עלול לרצות מאסר בפועל, כאמור. מוסיפה המשיבה וטוענת כי משיחה שערכה עם גברת סימה יחיאל אשר נתנה את חוות הדעת בעניינו של המבקש עולה כי הואיל ולא עלה בידי הממונה על עבודות השירות לבצע "חקירה" אודות המבקש עובר לראיון עימו, נמסר לו בתום הראיון כי יבצע עבודות שירות ואולם, לאחר שבוצעה חקירה בעניינו, התברר כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות השירות ולפיכך ניתנה חוות הדעת השלילית בעניינו. לטענתה, הממונה על עבודות השירות עומד על דעתו לפיה המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות ולפיכך, סיכויי הערעור שאותו הגיש המבקש נמוכים. לבסוף, טוענת המשיבה כי אין מקום להיעתר לבקשה גם מן הטעם שהמבקש נקלט זה מכבר כאסיר, ואין תועלת בשחרורו מבית הסוהר והשבתו אליו במידה שערעורו יידחה, בפרט נוכח העובדה כי מדובר בערעור "פשוט" שאת הדיון בו ניתן לקיים בהקדם האפשרי.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע על נספחיה, לרבות הסדר הטיעון וכתב הערעור שאותו הגיש המבקש, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל במובן זה שעונשו של המבקש יעוכב עד למתן פסק דין בערעור שאותו הגיש, בכפוף לאמור להלן.

8.

כידוע, אורך תקופת המאסר מהווה שיקול נכבד בהחלטה האם לעכב את ביצועו של עונש מאסר אם לאו. כאשר תקופת המאסר נשוא הערעור היא קצרה, קיים חשש כי העונש ירוצה במלואו בטרם שמיעת הערעור ובמקרה כזה ראוי לעכב את ביצוע המאסר על מנת שזכות הערעור תמומש באופן אפקטיבי [ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.00), פסקה 18(ב) לפסק דינה של כבוד הנשיאה ד' ביניש)]. מבלי לחוות את דעתי באשר לסיכויי הערעור שאותו הגיש המבקש, קיים חשש ממשי כי נוכח עונש המאסר הקצר שנגזר עליו, העומד על ארבעה חודשים בלבד, שיתכן כי אף יתקצר עקב שחרור מנהלי של המבקש ויעמוד על תקופה בה כשלושה חודשים בלבד, ייווצר מצב בו ירצה המבקש את מלוא העונש טרם שמיעת ערעורו, דבר אשר ירוקן את הערעור מתוכן. בהקשר זה יצויין כי למרות "הצעתה" של באת המשיבה לפיה ישמע הערעור בהקדם, ספק אם יומנו העמוס של בית משפט זה מאפשר זאת [השוו: ע"פ 5636/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.08)]. אשר על כן, סבורני כי בנסיבות העניין אין מנוס מעיכוב ביצועו של העונש שנגזר על המבקש.

9.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת בכפוף לתנאים המגבילים כדלהלן:

(א)

ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש;

(ב)

המבקש יפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערבות עצמית בסך 20,000 ₪ וכן ערבות צד ג' בסכום זהה;

(ג)

המבקש יפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את דרכונו, ככל שיש לו כזה.