ע"פ 6509/97 רחמים חדד נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב שהחליט ברוב דעות לדחות את בקשתו של המערער, לפסוק לו הוצאות במסגרת סעיף 80(א) לחוק העונשין התשל"ז1977-.

המערער הורשע באחת משתי עבירות שיוחסו לו, שהיא תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג והדחה בחקירה באיומים, וזוכה מחמת הספק מעבירה של מעשה סדום, אינוס והדחה בחקירה. עקב זיכויו, הגיש המערער בקשה לפסוק לו הוצאות ובקשתו נדחתה ברוב דעות.

הטענה המרכזית של הסניגור המלומד מתמקדת בביקורת החריפה שהטיח בית המשפט בהכרעת הדין בכל הנוגע לבדיקת האליבי של המערער.

בהחלטתו מתייחס בית המשפט (דעת הרוב) לנושא זה, ומבהיר אותו הבהר היטב. טענת האליבי הועלתה על ידי המערער ימים ספורים לפני הגשת כתב האישום. משהועבר התיק לפרקליטות, הורתה זו - סמוך לפני הגשת כתב האישום - על חקירת אחותו של המערער, שלפי טענתו שהה אצלה במועד שיוחס לו ביצוע העבירה שבאישום השני. יומיים לאחר מכן הוגש כתב האישום, שכן מועד המעצר עמד לחלוף וסמוך לאחר הגשתו, נחקרה האחות ומסרה מספר גירסאות שלא הייתה בהן תמיכה לגרסתו של המערער. במהלך ראיות ההגנה הובא לעדות בעלה של האחות.

בית המשפט היה ער ומודע לביקורת שהטיח בחקירה בכלל ובנושא האליבי בפרט ושקל אותה לקראת ההכרעה בבקשה שעמדה לפניו. עם זאת קבע, כי בידי התביעה הכללית היה די והותר ראיות לכאורה נגד הנאשם להוכחת אשמתו הן לפי האישום הראשון והן לפי האישום השני וכי זיכויו מהאישום השני נעשה "מחמת הספק ומחמת הספק בלבד" (כלשון השופט סטרשנוב), "ורק כפסע היה בינו לבין הרשעה בדין" (כלשון השופט עמית). בית המשפט הוסיף וקבע כי החקירה בנושא האליבי לא הביאה לקיפוח הגנתו של המערער ולא היה בכך כדי למנוע הגשת כתב אישום נגדו.

זאת לזכור, כי המערער הורשע בתקיפה חבלנית של אישתו ובהדחתה בחקירה והרשעה זו איננה אישום משני או שולי. הוא נדון ל6- חודשי מאסר מהם 50 ימים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי ל3- שנים ולקנס כספי.

איננו מוצאים כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט כאשר לא זיכה את המערער בהוצאות לפי אף אחת מן החלופות של סעיף 80(א) לחוק העונשין. המקרה על נסיבותיו, איננו נכנס לגדר אותם מקרים בהם ראוי לזכות נאשם שזוכה, בהוצאות כאמור.