פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
6515/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
חיים חי בוניפד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת, מיום 12.7.09, ב-ת"פ 32/08, שניתן על ידי סגן הנשיא ת' כתילי
והשופטים ז' הווארי ו-א' קולה
תאריך הישיבה:
ט"ו בכסלו התשע"א
(22.11.10)
בשם המערער:
עו"ד שלמה אלכביר
בשם המשיבה:
אין התייצבות
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו, במספר עבירות – חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, נהיגה ללא רישיון תואם וללא ביטוח תקף. תחילתו של סיפור המעשה בכך שבחודש יולי 2008 היה המערער בעליו של אופנוע, עליו לא היה מורשה לנהוג עקב גודלו של נפח המנוע. באחד הימים פנה למערער אדם שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר), וביקש ממנו להסיעו עם האופנוע למגרש גרוטאות בחצור הגלילית, בבעלותו של דורון סויסה (להלן: דורון), שאותה עת העסיק את אילן וענונו (להלן: אילן) כנהג בעסקו. האחר הבהיר את כוונתו למערער - לירות מנשק חם לעבר דורון ואילן מסיבה שאינה ידועה. המערער הסכים להצעה, ובתאריך 20.7.08, בשעת לילה, יצאו השניים לדרכם כאשר האחר רעול פנים ומזוין באקדח, והמערער חובש לראשו קסדה ואף טרח לקפל את מספר הרישוי של האופנוע כדי למנוע את זיהויו. בהגיעם לאותו מגרש המתין המערער ליד הגדר, ואילו האחר נכנס פנימה וירה מספר יריות לעבר דורון ואילן. כתוצאה מירי זה נפגע דורון מכדור בידו, בעוד שהפגיעה באילן היתה קשה פי כמה. הוא נפגע בצווארו, בבטנו ובעמוד השדרה, וכתוצאה מכך נותר משותק לצמיתות בפלג גופו התחתון. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר הירי הסתיר המערער את האופנוע ביער.
כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע דן אותו בית המשפט המחוזי לשבע שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס, ופסילה מנהיגה במשך 24 חודשים. כמו כן, חויב המערער לפצות את אילן בסכום של 100,000 ש"ח, ואת דורון בסכום של 10,000 ש"ח, והאופנוע שהיה בבעלותו חולט לטובת אוצר המדינה.
המערער משיג בפנינו על חומרת העונש. נטען, כי למעשיו לא קדם תכנון, והוא התפתה לבצע את הנסיעה זמן קצר לפני שבוצעה בפועל; למערער לא היתה כוונה לירות בנוכחים, והוא לא צפה את הפגיעה הקשה שנגרמה להם; לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות וגילו הצעיר; לבסוף נטען כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת.
אין בערעור זה ממש. המערער נתן את הסכמתו להסיע את האחר, כאשר מטרתו של האחר ידועה לו – לירות לעבר בני אדם. ירי מסוג זה מטבעו עלול להסתיים בפגיעה גופנית קשה ולעתים אף קטלנית, וחזקה על המערער שהיה מודע לכך. אולם אין מדובר במודעות בלבד, אלא בכוונה לגרום לנפגעים חבלה חמורה, כפי שעולה מסעיף 14 לעובדותיו של כתב האישום המתוקן, שגם בו הודה המערער. בנסיבות אלו, ובמיוחד נוכח התוצאה הקשה שגרם הירי לאילן, אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל ועיקר, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
ניתן היום, ט"ו בכסלו התשע"א (22.11.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת