ע"פ 6516/97 נאיף מחמוד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות סם אחדות שהיו כרוכות ביבוא וסחר בסם מסוג הרואין, במשקל כולל של 2.5 ק"ג, בשלוש פרשות. לפי באת-כוח המדינה, המערער לא מילא תפקיד מרכזי בביצוע העבירות, אלא תפקיד קרוב לתפקיד בלדר. הנאשם העיקרי בעבירות הנדונות נדון למאסר של 15 שנים. נאשם נוסף שהיה עד מדינה (להלן - יונס) נדון למאסר של 4.5 שנים. המערער שבפנינו נדון ל6- שנות מאסר. זהו ערעור על חומרת העונש. הטענה העיקרית היא, שהמערער הודה, ואף כי לא היה עד מדינה באופן רשמי, בפועל הוא סייע בידי המשטרה בחשיפת עבירות נוספות ובעדות נגד עבריינים אחרים, ולכן מן הראוי שגם עונשו לא יהיה כבד יותר מן העונש שהוטל על יונס, כלומר, מאסר לתקופה של 4.5 שנים.

שקלנו טענה זאת. התשובה כפולה. ראשית, העונש שהוטל על המערער הוא, בהתחשב בעבירות בהן הורשע, עונש קל באופן בולט. בית המשפט המחוזי הסתפק באופן מודע בעונש קל, כיוון שהתחשב בעונש של 4.5 שנים שהוטל על יונס. אילולא עונש זה, הבהיר בית המשפט המחוזי, הוא היה מטיל על המערער עונש כבד הרבה יותר. שנית, יש הצדקה להבדיל בין העונש שהוטל על יונס לבין העונש שהוטל על המערער, כיוון שהעונש שהוטל על יונס נקבע, בהיותו עד מדינה, על יסוד עסקת טעון.

לפיכך אנו מחליטים לדחות את הערעור.