ע"פ 6518/00 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המבקש, קטין יליד 1983, הורשע בעבירת הריגה בכך שבמסגרת קטטה שפרצה בינו לבין המנוח שלף סכין שהיה ברשותו ודקר את המנוח מספר דקירות אשר אחת מהן חדרה ללבו וגרמה למותו. בית משפט קמא השית על המבקש עונש מאסר בפועל של 7 שנים ומאסר על תנאי, ואת תחילתו של עונש המאסר הוא מבקש לעכב.

2.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים באתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע משהאינטרס הציבורי מורה במקרה זה כי ראוי שהמבקש יחל בבצוע מיידי של עונש המאסר ואינטרס זה גובר על שיקולים אחרים הנסוגים מפניו.

העבירה בה הורשע המבקש היא חמורה והעונש שהושת עליו הוא כבד ונגזר לאחר שניתן משקל לעובדת קטינותו ולצורכי שיקומו. לנתונים אלה בדבר חומרת העבירה וחומרתו של העונש מתלווה במקרה זה שיקול מכריע הקשור במסוכנותו של המבקש לציבור העולה מהתנהגותו בעת האחרונה. במהלך המשפט שהה המבקש מרבית התקופה במעון נעול "גל-עם" ולאחרונה חלה הדרדרות קשה בהתנהגותו שהגיעה כדי שימוש באלימות הגובלת בחשד לפלילים. כמו כן הוגש נגדו בעת האחרונה אישום בגין שימוש בסמים מסוג גראס. לאור זאת הודיעו רשויות מעון "גל-עם" כי לא יוכלו להמשיך לקחת אחריות להמשך החזקתו של המבקש במסגרת זו. (תסקיר מבחן מ11.6.00- ותסקיר מעון גל-עם מיום 19.4.00). מתסקירים אלה עולה כי אף שהמבקש שהה במסגרת מעון נעול תחת פיקוח צמוד מאז אוגוסט 1998 לא היה בכך כדי להרתיעו ולרסנו מהתנהגות חריגה בעלת סממנים עברייניים ונראה כי המשך שהותו אף במסגרת מוסד נעול לנערים אינה אפשרית. הדעת נותנת כי בנסיבות אלה, ומקל וחומר, גם חלופה של מעצר בית אינה הולמת כאשר החזקה במוסד נעול לא נתגלתה כמסגרת אפקטיבית לשיקום המבקש ולהגנה מפני התנהגותו המסוכנת.

חרף גילו הצעיר, למבקש רישום פלילי קודם בגין עבירות התפרצות, היזק בזדון, גניבה ותקיפה משנת 1997.

במכלול הנסיבות המתוארות, עומדת מסוכנותו של המבקש, כפי שהקצינה בתקופה האחרונה, כשיקול מכריע כנגד עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהוטל עליו. מסוכנות זו מתלווה לחומרת העבירה בה הורשע בהליך זה ולחומרת עונש המאסר שהושת עליו.

קטינותו של המבקש, שהוא כיום בן למעלה מגיל 17, הינה כשלעצמה, נתון בעל משקל אולם במצב הדברים המתואר אין בה כדי להוות משקל שכנגד לשיקולים העומדים ביסוד האינטרס הצבורי ואין בה כדי להכריע. גם ההיבט הנוגע לסיכויי הערעור אינו בעל חשיבות מכרעת במקרה זה מה גם שעיקרו של הערעור נוגע לטענות בדבר קביעות עובדתיות ושאלות מהימנות ראיות.

על רקע האמור, החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש יתייצב לריצוי מעצרו במועד שנקבע על ידי בית משפט קמא.

המזכירות מתבקשת לעשות כל שניתן על מנת לקבוע את הדיון בערעור לגופו מוקדם ככל הניתן.