ע"פ 6548/17 איוון לבדב נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

מונח בפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל של 36 חודשים שנגזר על המערער בהתאם להודאתו בעבירה של ייבוא סם מסוכן. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער טס לגרמניה ומשם למדינות נוספות באירופה על מנת לייבא סם מסוכן. בהיותו באירופה, הוא קיבל לחזקתו 18 מארזים של סמים מסוכנים מסוג קוקאין במשקל כולל של 104.77 גרם נטו ו-1337 ריבועי LSD , והחזיקם לאורך שהותו באירופה. מחירו של גרם קוקאין הוא 550 ש"ח בממוצע והמחיר המוערך לריבוע LSD הוא 75 ש"ח בממוצע. המערער טס מפריז לישראל כאשר הוא מחביא בתחתוניו 11 אריזות של סמים ואת 7 האריזות הנותרות החדיר לגופו. המערער עוכב על ידי המשטרה בנתב"ג והסמים נתפסו.

2.

הסניגורית הדגישה כי אין למערער – שהיה בן 23 בעת ביצוע העבירה – מקורות תמיכה. אכן, סיפור חייו של המערער לא קל. הוא עלה ארצה עם אמו והחל לכלכל את עצמו מגיל 15. הוא אף מסייע לאמו, שסובלת ממחלות שונות. אולם, התמונה מורכבת מכך. המערער הצליח להשתלב בשוק העבודה וניהל חיים נורמטיביים, והוא נעדר עבר פלילי. אלא, שבמרוצת השנים הוא נקלע לקשיים כלכליים עקב התנהלות כלכלית לא נכונה ועל רקע זה עבר את העבירות. המערער הודה בביצוע העבירות והביע חרטה כנה על מעשיו.

3.

כמובן, יש מקום לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער לקולא, אך הדגש בגזירת העונש בנסיבות העניין יושם על המעשה. עבירות הסמים הפכו לפגע ופשו בכל פינה בחברה, תוך חציית קבוצות באוכלוסייה. המחיר כבד לכולם. בית המשפט חייב לתרום את חלקו למיגור תופעה זו. בבואו של בית המשפט לגזור את עונשו של עבריין סמים, עליו לתת את הדעת לפרטי העבירה, לרבות סוג הסם, כמות הסם ותפקיד הנאשם המסוים כחוליה בשרשרת הפצת הסם. על פי שלוש אמות מידה אלה, העונש בענייננו אינו חמור כלל וכלל, אלא הוא מתון. התערבות בענישה במקרה זה תפגע בתכליות הענישה: עקרון ההלימה, וההרתעה הכללית והפרטנית.

4.

הערעור נדחה.