פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
6550/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
המערער
:
מקס שריקי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערעור
על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.7.01 בת"פ 938/00 שניתן על-ידי
כבוד השופטים י' טימור, ש' קרת וח' סלוטקי
תאריך הישיבה:
ח' בניסן תשס"ב
(
21.3.02
)
בשם
המערער
:
עו"ד שלמה לוי (סניגוריה ציבורית)
בשם
המשיב
ה:
עו"ד אתי כהנא
בשם
שירות-המבחן: גב' ברכה וייס
פסק-דין
המערער הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירות של ניסיון לאונס ומעשים מגונים, שאותן ביצע בשתי מתלוננות בהזדמנויות שונות.
על-פי כתב-האישום, שבעובדותיו הודה המערער, המעשים הפליליים בוצעו באותה שיטה: המערער אסף את המתלוננות כטרמפיסטיות ולאחר שרכש את אמונן ניסה לאונסן.
לאחר שהוגש כתב-אישום בגין מעשים שעשה המערער במתלוננת הראשונה, שוחרר המערער בתנאים מגבילים, לרבות שהייה במעצר-בית, ובעוד הוא אמור לשהות בביתו, יצא מן הבית וחזר וביצע עבירה מינית נוספת.
בית-המשפט המחוזי גזר על המערער בשל מעשים אלה 14 שנות מאסר, מתוכן 12 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
בערעור, שהופנה כנגד חומרת העונש, טען המערער, כי העונש חורג מן העונשים המקובלים בגין עבירות כאלה, וכי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולפגיעה שנגרמה למשפחתו של המערער בשל פרסום הפרשה.
טענות אלו אינן נראות לנו.
מדובר בעבריין חוזר, שהליכים משפטיים שהתנהלו כנגדו לא הרתיעוהו מלחזור ולבצע עבירות-מין. כל אחת מן העבירות היא חמורה, ובמקרה שלפנינו תסקיר קורבן, שדן באחת המתלוננות, אף מלמד עד כמה המעשה המיני שביצע בה המערער, פגע במתלוננת, הזקוקה כיום לטיפול פסיכולוגי.
גם על-פי תסקיר שירות-המבחן בעניינו של המערער לא מסתמן, לעת עתה על-כל-פנים, סיכוי לשיקומו של המערער.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' בניסן תשס"ב (21.3.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש
ו פ ט ת