ע"פ 6566/08 צבי בן משה נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.

ביום 27.5.2009 ניתן פסק דין בעניינו של המערער ובפסקה 32 לפסק הדין, ציינו כי בית המשפט שוקל להסיר את איסור הפרסום מפסק הדין בנוסחו זה. הצדדים נתבקשו להגיב בנושא.

2.

ביום 10.6.2009, התקבלה תגובתו של בא כוח המערער לעניין הסרת איסור הפרסום ובה נאמר כי המערער מתנגד לכך, כיוון שלדעתו הדבר יגרום עוול לרבים אשר אין הצדקה כי הם ייפגעו כתוצאה מן הפרשה נשוא התיק דנן. עוד טען המערער כי אין זה מן הצדק לחשוף את שמו שלו, בעוד שמה של המתלוננת נותר חסוי וכי הדבר עלול להביא לפגיעה בבני משפחה אחרים שמצוינים בפסק דיננו, גם אם לא בשמם.

3.

ואולם, על פי תגובתה של המשיבה, ביום 15.1.2009 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' מרוז) כי שמו של המערער יותר לפרסום, וזאת לאור בקשת המשיבה שהוגשה בתיאום עם המתלוננת (ב"ש 22241/08). בהחלטתה, התייחסה השופטת מרוז לחשיבות פומביות הדיון ולחריגים בעניין חיסוי פרטיהם של נאשמים בעבירות מין. השופטת מרוז ציינה כי ההוראה בדבר סגירת דלתות בית המשפט נועדה מלכתחילה להגן על פרטיות המתלוננת, הגם שהמשיב, מטבע הדברים, לא התנגד לכך. ואולם, עם הרשעת המשיב, המתלוננת פנתה למשיבה בבקשה להסיר את איסור הפרסום, בהצהירה כי ברור לה שהפרסום עלול לחשוף פרטים גם אודותיה. בנסיבות אלה, נקבע כי הוסרה המניעה מהפרסום וכי אין עילה להשאיר את איסור הפרסום על כנו לאחר הרשעתו בדין. השופטת מרוז דחתה את טענות המשיב לעניין החשש לפגיעה בעיסוקו כמרפא טבעי, אם שמו יופץ ברבים, תוך שהתייחסה לחומרת העבירות שביצע המערער.

4.

ביום 14.6.2009 קבעתי כי עו"ד פלדמן, בא כוח המערער, יתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי האמורה מיום 4.1.2009 בתוך שלושה ימים. ציינתי בהחלטה האמורה כי בא כוח המערער לא התייחס להחלטה זו בתגובתו בעניין איסור הפרסום, החלטה אשר לא הייתה בידיעתנו ואף לא הוגש עליה ערעור. בהחלטה האמורה נקבע כי אי התייחסות המערער להחלטה, תיראה כהסכמה לפרסום פסק הדין כולל שמו של המערער. עד היום לא התקבלה תגובתו של בא כוח המערער. אשר על כן, אנו מורים על פרסום פסק הדין, לרבות שמו של המערער. בהתאם להחלטת השופטת מרוז, שמה של המתלוננת ושל בני המשפחה האחרים ייוותר חסוי. בפסק הדין מופיע שמה הפרטי של קרובת משפחה, בנוסח שמותר לפרסום תופיע האות הראשונה של שמה בלבד.