ע"פ 6568/04 אלי אסייב נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בת.פ. 40058/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקש הורשע על פי הודאתו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והושת עליו עונש של ארבע שנות מאסר, מתוכן שנתיים בפועל. כעולה מכתב האישום המתוקן שבעובדותיו המבקש הודה, הוא תקף את גיסו על רקע יחסו לאחותו. המבקש הגיע לבית גיסו כשהוא מצויד בסכין, השניים החלו בחילופי מילים שהפכו לחילופי מהלומות. במהלך הקטטה שלף המבקש סכין ודקר את גיסו בחלק הימני של חזהו.

המבקש מערער על חומרת עונשו. בערעור נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המבקש והנסיבות ששמשו רקע לביצוע העבירה. יתר על כן, השתת עונש מאסר בפועל על המבקש עלולה לגרום לו נזקים קשים עקב חשיפה לאוכלוסייה עבריינית. לאור נסיבות אלה המבקש טוען שמן הראוי להשית עליו עונש של מאסר בעבודות שירות, ואם ביצוע עונש המאסר לא יעוכב עד להחלטה בערעור, המטרה העיקרית שביסוד הערעור תסוכל.

על-פי אמות המידה הנוהגות בעניין עיכוב ביצוע עונש מאסר כפי שנקבעו בפסיקה (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), אין מקום לעכב את ביצוע העונש במקרה הנוכחי. ככלל האינטרס הציבורי תומך ביצוע מיידי של עונש המאסר. הגשת הערעור היא אמנם נסיבה העשויה להשפיע על מכלול השיקולים הנוגעים לעניין העיכוב ועל עריכת האיזון ביניהם. אולם בהגשת הערעור כשלעצמו אין כדי לעכב את הביצוע, ועל המבקש מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר צריך שייסוג בפני אינטרסים אחרים המעורבים בסוגיה זו. המבקש לא הרים נטל זה.

ראשית, מדובר בעבירת אלימות חמורה שבה קיים אינטרס ציבורי מיוחד בביצוע מיידי של גזר הדין. המבקש אמנם היה משוחרר עד למתן פסק הדין אך כל אותה עת עמדה לזכותו חזקת החפות, חזקה שלאחר ההרשעה אינה עומדת לו עוד. שנית, הערעור נסב על חומרת העונש בלבד. בערעורים מסוג זה הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע המאסר. שלישית, בכל הזהירות המתחייבת מהערכת סיכויי הערעור בשלב זה, דומה שהעונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת לגבי סוג זה של עבירות. רביעית, מדובר בתקופת מאסר לא קצרה, מה ששולל את החשש שהמבקש ירצה את העונש או חלק ניכר ממנו קודם שמיעת הערעור. המבקש אמנם טוען שמטרתו העיקרית של הערעור היא למנוע כליל את המאסר על ידי המרתו במאסר שירוצה בעבודות שירות, מטרה שתסוכל אם יחל בביצוע מאסרו. אך נראה שהסיכוי להתערבות כה דרסטית של ערכאת הערעור בגזר הדין אינו מצדיק את עיכוב הביצוע.

השיקול העיקרי התומך בעיכוב הביצוע נעוץ בגילו הצעיר של המבקש והעדר עבר פלילי. אולם, באיזון הכולל אני סבור שמשקלם של השיקולים התומכים בביצוע מיידי של גזר הדין גובר על השיקולים בזכות דחייתו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 8.8.2004 עד השעה 11:00.

המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה, ככל האפשר במהלך החודשיים הקרובים.