ע"פ 657/05 האשם עמרו נ. מדינת ישראל

השופט ד' חשין :

המערער הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזוין בחבורה ובכניסה בלתי חוקית לישראל. על פי כתב האישום, שבו הודה המערער, הוא ביצע שוד של סניף בנק הדואר באום אל-פאחם, יחד עם שני שותפים. במהלך השוד, בעוד אחד השודדים איים באקדח פלסטיק על אחת הפקידות, דרש מהן המערער את הכסף, והן מסרו לידיו סך של 27 אלף ש"ח. בתום השוד נמלטה החבורה עם השלל לשטחי הרשות הפלשתינית. המערער נתפס באקראי כעבור שנתיים.

בתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא נמנע שרות המבחן מליתן המלצה בעניינו של המערער, וזאת, בין היתר, לאור חומרת העבירה ואופייה הפוגעני.

המערער נדון ל-52 חודשי מאסר, מתוכם 42 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה של קשירת קשר ושוד מזוין, וכן ל-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הערעור מכוון כנגד העונש.

המערער טוען כי בית המשפט החמיר בעונשו ולא נתן משקל אישי לנסיבותיו האישיות ולמצוקתו הכלכלית, כפי שהן עולות מהכתוב בתסקיר, כמו גם לעובדה שבינתיים נשא אישה, ניהל אורך חיים תקין ולא עבר כל עבירה מאז. עוד הוא טוען, כי חלקו בשוד היה שולי, כי לא ננקטה כל אלימות כלפי פקידי הבנק, וכי הודה וחסך מזמנו של בית המשפט. כן טוען הוא, כי שותפיו לא הועמדו לדין, וזאת אף שאחד מהם, תושב ג'נין, ידוע למשטרה. בדיון לפנינו הוסיפה באת כוח המערער, כי המערער הופיע בפני ועדת שחרורים, אך בקשתו נדחתה, בין היתר, מאחר שבהיותו תושב האזור אין ביכולתו להגיש תכנית שיקום או פיקוח.

לא מצאנו בטענות אלה די כדי להתערב בעונש. חומרתה של עבירת השוד שביצעו המערער ושותפיו אינה מוטלת בספק. כקביעת בית משפט קמא, התופעה של עבריינים הנמלטים לשטחי הרשות הפלסטינית לאחר ביצוע עבירה בישראל אינה חדשה, ולכן, מן הראוי להילחם בתופעה זו ולהחמיר בעונשם של עבריינים אלו. נוסף על כך, למערער עבר פלילי, ואף ריצה עונש של שנתיים מאסר בפועל בגין עבירות רכוש (ת"פ (שלום-נצרת) 9046/97).

יצוין, כי בתסקיר המשלים שהוגש לנו בערעור לא חל שינוי בעמדתו של שרות המבחן.

לאור האמור, הערעור נדחה.