ע"פ 6576-23 ע"פ 6576-23

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור. מדובר בעונש מאסר לתקופה של 17 שנים שהושת על המבקשים בגזר דינו של בית המשפט בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' ליפשיץ, ג' ציגלר ו-ש' מנדלבום) בתפ"ח 12421-08-20 מיום 2.7.2023, ואשר תחילתו ביום 28.6.2020. יובהר בפתח הדברים כי המבקשים החלו בריצוי מאסרם, והיו קודם לכן עצורים במעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום וההליך בבית משפט קמא

ביום 6.8.2020 הוגש כתב אישום כנגד המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס להם עבירה של רצח לפי סעיף 300(א) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1997.

בהתאם לעובדות כתב האישום, הגיעה לידיעת המבקשים שמועה על פיה המנוח מטריד כביכול את אחות המבקש 2 (להלן: פרח), צעירה כבת 20, בראותה בכפר פונה אליה וקורץ לה. על רקע זה התקשר המבקש 1 (להלן: עמיר) למנוח ביום 28.6.2020 סמוך לשעה 18:25, וביקש להיפגש עימו תוך הצגת מצג שווא. המבקשים והמנוח נפגשו כשהמנוח הגיע למקום המפגש במכונית בה שהו גם שתי בנותיו, האחת בת שלוש והשנייה בת שלושה חודשים. המבקשים תקפו את המנוח, היכו וחבלו בו בחוזקה בכל חלקי גופו באגרופים ובמכות, כאשר בשלב מסוים עמיר אף היכה אותו באבן שהוא הרים מצדי הדרך. המבקשים לא חדלו גם כאשר המנוח ניסה להתרחק מהם, והם הוסיפו להכות אותו גם כאשר היה שרוע על הקרקע בחוסר אונים, כל זאת תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת מותו כתוצאה ממעשיהם.

בשלב מסוים הגיע למקום אחיו של המנוח, שניסה למנוע מהמבקשים להמשיך להכות אותו. המבקשים ניגשו אז לאחיו של המנוח, והמנוח הצליח לקום ולהימלט מהמבקשים. המבקשים רדפו אחריו אולם הם איבדו קשר עין עמו ולכן חזרו על עקבותיהם ועזבו את המקום. המנוח נמלט מהמבקשים עד שהתמוטט. עוברי אורח שראו אותו מוטל בשולי הכביש הזעיקו עזרה. הוא פונה לבית החולים ושם נקבע מותו.

על פי כתב האישום, במעשיהם הללו גרמו המבקשים בצוותא חדא למותו של המנוח תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת המוות כתוצאה ממעשיהם.

ביום 25.12.2022 הכריע בית משפט קמא את דינם של המבקשים, והרשיע אותם בעבירת רצח, כאשר היסוד הנפשי הוא אדישות. בית המשפט קבע כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהמכות שהיכו המבקשים את המנוח גרמו למותו; וכן הוכח כי למבקשים הייתה מודעות לאפשרות גרימת מותו של המנוח כתוצאה מהתקיפה, וכי הם היו אדישים לתוצאות מעשיהם.

ביום 2.7.2023 גזר בית משפט קמא את דינם של המבקשים, והטיל עליהם עונש של 17 שנות מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרם של המבקשים – 28.6.2020 וענישה נלווית.

טענות המבקשים

ביום 31.10.2023 הגישו המבקשים ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ולצידו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא באשר לאופן בו פירש את היסוד הנפשי מסוג אדישות; כאשר לטענתם הפרשנות נעשתה על סמך פרשנות החוק טרם הרפורמה בעבירות ההמתה. עוד נטען כי המבקשים הם אנשים צעירים שחייהם נקטעו, וכי לאור כל זאת על בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם.

בדיון בעל פה שהתקיים לפניי ביום 2.11.2023 חזר ב"כ המבקשים על טענותיו. הוא הדגיש כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר ייחס למבקשים עבירה של רצח באדישות. לטענתו, מדובר בעבירה שמי שמבצע אותה הוא אדם חסר מצפון שלוקה בשחיתות מוסרית יוצאת מן הכלל; והמבקשים אינם כאלה. ב"כ המבקשים הוסיף כי אף עבירה של המתה בקלות דעת מחייבת יצירת סיכון בלתי סביר, וסיכון כזה לא הוכח במקרה דנן. לטענתו, מותו של המנוח נגרם כתוצאה מקרע בטחול, ומדובר בתוצאה נדירה ביותר שאף אינה נראית לעין. לאור כל אלה, כך נטען, סיכויי הערעור של המבקשים טובים.

עוד נטען כי אין מניעה לשחרר את המבקשים בתנאים ולא נשקפת מהם סכנה לציבור. המבקשים הם שני אנשים צעירים, האחד סיים שירות צבאי והאחר סיים תיכון. ב"כ המבקשים עתר כי בית המשפט יורה על קבלת תסקיר שיאפשר את שחרורם. הוא הדגיש שלאור העובדה שהם נעצרו כבר ביום 28.6.2020, הרי שהם יושבים מאחורי סורג ובריח כבר כשלוש וחצי שנים. בנסיבות אלה, אם ערעורם יתקבל והם יורשעו בעבירה פחותה, הם עלולים למצוא את עצמם מרצים עונש מעבר לזה שייגזר עליהם.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. היא ציינה כי אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע אלא בבקשה להפסקת מאסר. פסיקת בית המשפט קבעה כי נדרשת הצדקה מיוחדת לצורך קבלת בקשה כזו. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי מדובר באירוע מתועד, וכן כי המערערים אינם כופרים בכך שהם היכו את המנוח באלימות. כן נטען כי בית המשפט דן בהכרעת הדין באופן מפורט בכל טענות המבקשים, והתייחס לכל אחת ואחת מהן. ב"כ המשיבה הוסיפה כי שאלת היסוד הנפשי היא שאלה עובדתית, וכי מדובר לכן בשאלה שערכאת הערעור לא תתערב בה בנקל. מעבר לכל אלה, גם אם נניח את ההנחות המופלגות ביותר לזכות המבקשים, הם יורשעו בעבירות חמורות מאוד, ולכן הסיכוי שהערעור יתרוקן מתוכן הוא אפסי.

דיון והכרעה

כפי שהבהירה ב"כ המשיבה, הבקשה דנן איננה למעשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר אלא בקשה להפסקת ריצוי מאסרם של המבקשים. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ככלל, וכפי שההלכה הפסוקה קבעה לא אחת, על מי שנגזר עליו עונש מאסר – להתחיל לרצות את עונשו באופן מידי. בפסק הדין המנחה בעניין שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)), קבע בית המשפט העליון את השיקולים שיש לבחון כאשר נאשם שהורשע מבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו. כך, נקבע כי בכלל שיקולים אלה יש להביא בחשבון את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את אורך המאסר שהושת על המבקש; את סיכויי הצלחת הערעור; את העבר הפלילי של המבקש; את התנהגותו במהלך המשפט; את השאלה האם הערעור מופנה נגד הכרעת הדין או נגד גזר הדין בלבד; ואת הנסיבות האישיות של המבקש.

עוד יצוין כי כאשר הבקשה היא להפסקת מאסר ולא לעיכוב ביצוע של עונש מאסר, נדרשת הצדקה מיוחדת לכך, וככלל דינה של בקשה כזו להידחות (ראו למשל: ע"פ 798/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 וההפניות שם (9.5.2022)).

במילים אחרות, הכלל לפיו יש לבצע גזר דין מיד לאחר נתינתו חל ביתר שאת מקום בו המבקש כבר החל לרצות את עונש המאסר שלו, ולכן בקשה כמו הבקשה דנן היא בקשה שתוכל להתקבל רק במקרים חריגים שבחריגים.

המקרה דנן איננו מקרה כזה. אינני רואה מקום להידרש בפירוט לערעור על נימוקיו בשלב זה. הערעור יידון ויוכרע על ידי המותב שידון בו. אין מדובר בערעור חסר סיכוי, אולם יהיה על המבקשים להתמודד עם הכרעת הדין המפורטת של בית המשפט המחוזי שניתחה את העבירה שיוחסה למבקשים על מכלול יסודותיה, כאשר שלושת שופטי ההרכב התייחסו לשאלה של היסוד הנפשי של המבקשים בעת ביצוע העבירה.

זאת ועוד. גם אם גישת המבקשים תתקבל במלואה, הם יורשעו עדיין בעבירה חמורה כתוצאה ממעשי האלימות החמורים שהם ביצעו כלפי המתלונן. אכן, המבקשים שהו תקופה ממושכת במעצר וכתוצאה מכך הם מצויים מאחורי סורג ובריח כבר כמעט שלוש וחצי שנים. יחד עם זאת, קבלת בקשתם הנוכחית של המבקשים משמעה שמותב זה יקבע כי אם הערעור יתקבל, העונש שיושת על המבקשים יהיה כזה שיהיה בו כדי לרוקן את שמיעת הערעור מתוכן. זוהי בקשה מרחיקת לכת. גם אם יתקבלו טענות המבקשים במלואן, יהיה על המותב שידון בערעור לגזור את עונשם בגין העבירות שביצעו, ואין מקום ואפשרות לקבוע מה יהיה העונש שיושת עליהם. על פני הדברים, בשים לב לטיב המעשים שביצעו המבקשים ולתוצאותיהם הקטלניות, אף אם הם יורשעו בעבירה פחותה בחומרה מעבירת הרצח, הרי שעדיין צפויים ככל הנראה להיגזר עליהם עונשי מאסר משמעותיים.

לכן, לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ש ו פ ט ת

_________________________

23065760_P03.docx שא

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il