ע"פ 6579/98 רפי פרידן נ. מדינת ישראל

זהו ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן נדחו בקשות המערער לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת עליו בבית-משפט השלום עד להכרעה בערעורו התלוי ועומד לפני בית המשפט המחוזי.

ככלל, אין בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע מאסר, בייחוד - וכזה הוא גם המקרה שלפנינו - כשהמדובר בעונש מאסר לתקופה ממושכת. ואולם, המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מכלל זה וזאת מבלי לעסוק בשאלות המקובלות בכגון דא, כסיכוייו של הערעור ועוד.

ביסוד הבקשה ניצבת טענת המערער כי אמו חולה במחלה חשוכת מרפא. היא זקוקה לקרבתו ואף הוא חש בצורך להימצא עמה ולטפל בה. ככל שיכולנו להתרשם, המדובר אכן בנסיבות של מחלה אנושה.

לכך נוסיף כי מאז הגשת כתב האישום בשנת 1994 ועד היום היה המערער משוחרר בערובה. הדיון בערעורו קבוע לפני בית המשפט המחוזי לדיון ליום 10.1.99, ועל-פי מה שהתרשמנו יהיה בידי בית המשפט המחוזי להכריע בערעור תוך פרק זמן לא ארוך.

בהתחשב במכלול הנסיבות הללו החלטנו לקבל את הערעור ולהורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי, על-פי בקשה שתוגש לו עקב שינוי הנסיבות אם יחול שינוי כזה.

בהעדר החלטה אחרת כאמור, יעמוד עיכוב הביצוע בעינו עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. הערבויות הקיימות לשחרורו של המערער בערובה תעמודנה בעינן.