ע"פ 6594/09 מחמד עוף נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש אוקטובר 2008 החליט המערער להמית את אשת אביו. בשעת בוקר מוקדמת הוא המתין ליציאתו של אביו לתפילה, קרא למתלוננת לצאת מהחדר בו שהתה עם ילדיה, ואז דקר אותה מספר פעמים בחזה ובאזור ירכה. משנעצר המערער לחקירה הוא הטריד ואיים על אביו בדרישה כי המתלוננת תבטל את תלונתה, עד שלבסוף נאלצו האב ואשתו להעתיק את מקום מגוריהם מחשש מפגיעתו של המערער.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, איומים והדחה בחקירה. על כך הוא נדון לאחת-עשרה שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20,000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן חמישה חודשים שעמד נגדו, במצטבר.

בערעור שבפנינו משיג המערער על העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, תוך שהוא אינו נותן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, ולכך שהמתלוננת נהגה באחותו ביד קשה. כן נטען, כי לא ניתן משקל נאות לגילו הצעיר,להודאתו, ולצער והחרטה שהביע.

אין בידנו לקבל את הערעור. המערער חטא בעבירות חמורות תוך שכוונתו לגרום למותה של המתלוננת. המערער תקף אותה תוך שימוש בסכין, ונראה כי רק בדרך נס תוצאת התקיפה לא היתה חמורה יותר. אכן, נסיבותיו האישיות של המערער אינן פשוטות, אולם גם לאלו נתן בית המשפט המחוזי את דעתו (ראו עמ' 50), ולפיכך התוצאה העונשית אליה הגיע הנה מאוזנת וראויה. מדעתנו לא שינינו גם נוכח תצהירים שהוגשו לנו, ובהם מבקשים אביו של המערער והמתלוננת שלא להחמיר עמו.

הערעור נדחה.