ע"פ 66/98 איימן אבו -ג'חישה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע לאחר דיון, ב29- עבירות של גניבות רכב, 28 עבירות של סחר בכלי רכב גנובים, 2 עבירות של התפרצות וחבלה ברכב, ו12- נסיונות לגנוב כלי רכב. הוא נידון ל8- שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי של 24 חודשים. הערעור הנו על חומרת העונש.

2.נסיבות המקרה חמורות, המערער בצע העבירות במשך שנת 1995, כאשר קשר קשר עם אנשים נוספים לגנוב כלי רכב מכל חלקי הארץ, לצורך מכירתם בשטחים, המערער יחד עם חברי הכנופיה גנבו עשרות כלי רכב ולאחר מכן מכרו את כלי הרכב לבעלי "משחטה" של כלי רכב בשטחים.

3.בא כוח המערער טוען שהעונש שהוטל על המערער הנו חמור, והצביע בפנינו על נימוקים לקולא. הוא צמצם את הערעור לענין העונש בלבד וביקש לראות בכך הבעת הודאה וחרטה. עוד טען, כי מדובר במערער ללא עבר פלילי שזו לו הפעם הראשונה להיפגש עם רשויות החוק.

ועוד ציין בא כוח המערער ששותפיו לעבירות נידונו לתקופות קצרות והם בעלי עבר פלילי. תסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט הנו חיובי וממליץ להפחית בעונשו.

4.מצד שני טוענת באת כוח המדינה שמדובר בפרשה חמורה ובעבירות שהפכו להיות מכת מדינה והפוגעות ברכושו וברווחתו של בעלי הרכב ושל הציבור בכלל. המערער פעל במסגרת כנופיה שהעמידה לעצמה מטרה לגנוב כלי רכב מכל חלקי הארץ לצורך מכירתם לשטחים, דבר שהפך להיות עסק רווחי. תפקידו של המערער היה תפקיד מוביל. לטעמה העונש אינו חמור ואינו מצדיק התערבות בית המשפט.

5.לאחר שעיינו היטב בגזר הדין ובגזרי הדין שהוטלו על שותפיו של המערער ליברטי דוד, מאיר מימוני ובעלי המשחטות מחמוד וסאמי רגוב, ולאחר שעמדנו על הנימוקים של בית משפט קמא, נראה לנו שבית משפט קמא שקל היטב כל הנימוקים והנסיבות ולא מצאנו פגם בשיקוליו. המשקל שנתן לכל אחד מהשיקולים ולאיזון ביניהם ראוי הוא ואין מקום להתערבותנו והתוצאה שאנו דוחים הערעור.