ע"פ 6602/06 אמג'ד עיד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש מאי 2005 קשר המערער עם שלושה אחרים לשכור את שירותיהם של נהגי מוניות ישראליים, לנסוע עמם לירושלים, שם ישתלטו על המוניות ויגרמו לנהגים לנטוש אותם, ואחר כך יוסעו הרכבים לרמאללה, שם ימכרו אותם בני החבורה לסוחרים בחלקי חילוף. בדרך זו שדדו המערער וחבריו 4 מוניות, כאשר בחלק מהמקרים הוא נסע בעקבות המונית ששכרו חבריו כדי להתריע מפני מחסומי משטרה. תפקידו הנוסף של המערער היה למכור את המוניות, ולאחר שעשה זאת התחלק עם שותפיו בשלל. באישום נוסף נטען, כי בני החבורה ניסו לחזור ולבצע מעשה דומה בתאריך 29.5.05, אולם חזרו בהם מכוונתם לאחר שהבחינו בנוכחות מוגברת של שוטרים.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, מסחר ברכב גנוב, שוד בנסיבות מחמירות וניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות – עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 413י"א, 402(ב), ו-402(ב) בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו כן, הורשע המערער בעבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

בגין כל אלה נדון המערער לשש שנות מאסר, מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחד מהנהגים המתלוננים בסכום של עשרת אלפים ש"ח.

בערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער חרף הודייתו בעובדות, החרטה שהביע, והחלטת משרד הפנים להפסיק את הטיפול בבקשתו לקבלת מעמד בישראל. כן נטען, כי מדובר בעבירות אשר בוצעו בפרק זמן קצר ביותר, והעונש שהושת בגינן חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, ולא התקיים בו איזון נכון בהשוואה לעונשים שהושתו על המעורבים האחרים בפרשה.

לא מצאנו מקום לשנות מן העונש. המערער, שהפרשה הנוכחית אינה התנסותו הראשונה בפלילים, נתן את ידו למעשים נפשעים, ולצורך כך עשה שימוש במעמדו כתושב ארעי בישראל. הוא הסיע את חבריו לישראל שלא כדין - עניין שסכנתו אינה טעונה הסבר - והמשיך בשוד וגניבה של מוניות, תוך אילוץ נהגים העמלים כדי למצוא את פרנסתם בדרכים, לנטוש את רכביהם. מעשים מסוג זה נפוצים הם, ולפיכך, כדי לבער את התופעה ראוי לגזור למבצעי העבירות תקופות מאסר ממושכות, ועל כן לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי נתפס בעניינו של המערער לשגגה. גם בטענה לפיה לא נשמר איזון ראוי בין עונשו של המערער לעונשים שנגזרו על שותפיו, לא מצאנו ממש.

אשר על כן, הערעור נדחה.