ע"פ 6620/01 חאתם חוסיין נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל:

1.בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער על פי הודייתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. כפי שנאמר בכתב האישום המתוקן - שבעובדותיו הודה המערער - התגודדו בני שתי משפחות בשפרעם, שביניהן פרצה קטטה, ליד חנותו של המערער. מספר צעירים מבני המשפחה היריבה למשפחתו של המערער התקרבו לחנותו תוך השמעת קללות והשלכת אבנים. המערער יצא מן החנות וירה באקדח, שבו הוא מחזיק ברשיון. תחילה ירה באוויר ולאחר מכן לעברם של בני המשפחה היריבה כ30- כדורים, משתי מחסניות. כתוצאה מן היריות נפגעו חמשה אנשים: כולם נזקקו לאשפוז וארבעה מהם נזקקו לניתוחים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של 7 שנים מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל ו3- שנים על תנאי, בניכוי 39 ימים שבהם שהה במעצר.

2.המערער מערער על חומרת עונשו. טענתו העיקרית של בא כוח המערער היא, כי בית המשפט החמיר עם המערער הרבה יותר מן העונש שהיה ראוי לו, לפי רמת הענישה המקובלת, לדעתו, בעבירות כאלה. כמו כן לא נתן בית המשפט את דעתו על אישיותו החיובית של המערער שהוא כבן 40 שנה וללא הרשעות קודמות - ולא התייחס די הצורך לנסיבות העבירה ובעיקר לכך שהמערער וילדיו היו מאוימים על ידי קהל של מתפרעים.

3.אין אנו רואים עם בא כוח המערער עין בעין. המערער ירה באקדחו כ30- יריות - תוך החלפת מחסנית שנתרוקנה במחסנית מלאה - ורק מקרה הוא שלמעשיו לא היו תוצאות חמורות משהיו. פציעות חמורות באפם של חמשה אנשים שאחד מהם אף נזקק להחייאה. יתר על כן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בגזר דינו "אילו היה מפעיל שיקול דעת נכון היה יכול להגן על עצמו ועל ילדיו מבלי לירות באקדח כלל".

במצב דברים זה דוחה חומרת המעשים מפניה את הנסיבות המקילות. אין לומר, אפוא, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער במידה המצדיקה את התערבותנו.

4. הערעור נדחה.