פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 6627/03 עובדיה שוטה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור על חומרת העונש לאחר כישלון בתהליך שיקוםערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על גזר דין של שנת מאסר בפועל שהוטל על מערער שהורשע בתקיפה לשם גניבה ובהתחזות לעובד ציבור. המערער נכשל בתהליך שיקום שאפשר לו בהחלטה קודמת, עזב את הקהילה הטיפולית, ושירות המבחן חזר בו מהמלצתו. לאור היותו מכור להירואין זמן רב, נקבע כי יש להגן על הציבור ואין לאפשר השתלבות נוספת.

העובדות

המערער הורשע על פי הודאתו בקשירת קשר לביצוע עוון של תקיפה לשם גניבה, בניסיון תקיפה לשם גניבה ובהתחזות לעובד ציבור, לאחר שהתיימר להיות שוטר ותקף עובד זר כדי לגנוב ממנו. בית המשפט גזר עליו שנת מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. לאחר שהוחלט בעבר לאפשר לו תהליך שיקום, הוא עזב את הקהילה הטיפולית ושירות המבחן חזר בו מהמלצתו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונשו של מערער שלא עמד בתהליך השיקום שהוטל עליו בהחלטה קודמת של בית המשפט העליון?

הלכות

  1. 1

    משלא עמד המערער בתהליך השיקום, ולאור היותו מכור להירואין זמן רב, חובה להגן על הציבור ואין מקום לאפשר השתלבות נוספת בקהילה טיפולית

    ״למערער ניתנה הזדמנות פז לחזור בו מדרכו וצר לנו כי הוא במו ידיו החמיץ אותה הזדמנות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תקיפה לשם גניבה
  • התחזות לעובד ציבור
  • שירות המבחן
  • קהילה טיפולית
  • הירואין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 6627/03

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

המערער:

עובדיה שוטה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט

המחוזי בתל-אביב יפו 40055/01 מיום 12.6.03 שניתן על-ידי השופט ד"ר ע'

מודריק

תאריך הישיבה:

ד' בטבת תשס"ד (29.12.03)

בשם המערער:

עו"ד עזר מבורך

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן למבוגרים:

עו"ד חובב ארצי

גב' ג'ודי באומץ

פסק-דין

השופט מ' חשין:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, על-פי הודייתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון (תקיפה לשם גניבה), נסיון תקיפה לשם גניבה והתחזות לעובד ציבור. עיקרי כתב-האישום היו אלה, שהמערער בצוותא-חדא עם אחר קשרו קשר לגנוב כסף מעובד זר מסין. השניים עקבו אחרי אותו עובד זר, הציגו עצמם כשוטרים והתיימרו לבדוק את דרכונו. אותו סיני חשד בשניים כי אין הם שוטרים ונמלט לחצר סמוכה. השניים רדפו אחריו, תפסו אותו בכוח והצמידוהו אל הקיר. המתלונן החל זועק לעזרה והשניים ברחו מן המקום. משהורשע בדינו גזר בית-המשפט על המערער שנה מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על-תנאי.

הערעור שלפנינו ערעור הוא על גזר-הדין.

אין ספק שהעונש אשר נגזר על המערער אינו עונש חמור כל עיקר. ואולם בבוא עניינו לפנינו, לפני כשלושה חודשים, ובהתאם להמלצת שירות המבחן, אמרנו כי ראוי הוא שהמערער ימשיך בתהליך שיקום שהחל בו, וכי תוך תקופה של שלושה חודשים ניתן יהיה לברר עד מה רציני ומתאים הוא לתהליך הגמילה שהחל בו.

שלושה חודשים חלפו עברו, ומסתבר כי המערער לא עמד בניסיון. המערער שולב בקהילה טיפולית אולם בשל אי השתלבותו עזב את הקהילה וכיום אין הוא זוכה לכל טיפול שהוא. שירות המבחן אינו רואה כל אפשרות לטפל במערער שלא במסגרת קהילה טיפולית וממילא חוזר הוא בו מהמלצתו.

בא-כוח המערער ביקש כי תותן למערער אפשרות להשתלב בקהילה טיפולית אחרת, אולם אנו לא נוכל להיענות לבקשה. למערער ניתנה הזדמנות פז לחזור בו מדרכו וצר לנו כי הוא במו ידיו החמיץ אותה הזדמנות. המערער מכור להירואין מזה כ-20 שנה, ובנסיבות אלו חובה היא המוטלת עלינו להגן על הציבור מפני המערער. אין לנו אלא לקוות כי המערער יזכה לטיפול ראוי בבית האסורים לעניין גמילתו מסמים ואנו ממליצים על-כך.

אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום ראשון, 11.1.04, עד שעה 11:00 בבוקר. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותו של המערער לריצוי עונשו.

היום, ד' בטבת תשס"ד (29.12.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03066270_G05.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1משלא עמד המערער בתהליך השיקום, ולאור היותו מכור להירואין זמן רב, חובה להגן על הציבור ואין מקום לאפשר השתלבות נוספת בקהילה טיפולית