ע"פ 6635/07 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

בתחילת שנת 2006 פנה המשיב לאחד – אשרף אל-ביומי, פעיל בארגון הטרור וועדות ההתנגדות העממית, וביקש לסייע לו למצוא עבודה בבית חולים הפועל בבית להייה. אשרף הפנה את המשיב לג'מאל אבו סמהדאנה, ששימש אותה עת כמפקד ארגון הטרור, ולאחר זמן-מה הציע זה האחרון למשיב לנסוע לגדה המערבית, שם שהה בשנים 2005-1994, ולסייע בהקמת חוליות של הארגון. המשיב הסכים להצעה זו, ועל פי התכנון היה אמור לצאת מהרצועה באמתלא שהוא זקוק לטיפול רפואי בעינו. אותו תכנון לא יצא לבסוף אל הפועל, הואיל וג'מאל אבו סמהדאנה נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל.

באישום נוסף שיוחס למשיב נטען, כי הוא המשיך לנסות לצאת לגדה המערבית לצורך קבלתו של טיפול רפואי, ובסיועו של עובד משרד הבריאות של הרש"פ, ניתן לו אישור לפיו הוא נדרש להגיע לטיפול בבית חולים בירושלים. ביום 28.9.06 נמסר לידי המשיב אישור המעבר המיוחל, ובטרם צאתו חזר המשיב ונפגש עם פעילים של ארגון הטרור, אשר ביקשו לציידו במפתח לכתב הצופן באמצעותו יוכלו הפעילים בגדה ליצור קשר עם הפעילים ברצועת עזה. בסופו של דבר הוחלט כי כתב הצופן יישלח לגדה בדרך אחרת, ובעקבות כך יצא המשיב לדרכו, אולם נעצר על ידי כוחות הביטחון.

המשיב הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וניסיון למתן שרות להתאחדות בלתי מותרת. בהמשך, נדון המשיב ל-15 חודשי מאסר ו-19 חודשים מאסר על תנאי.

המערערת סבורה כי העונש שהושת על המשיב הנו מופרז לקולא, באשר אין הוא הולם את חומרתן של העבירות שביצע, והשקפה זו של המערערת מקובלת עלי. המשיב הצטרף לארגון טרור הפועל ללא לאות כדי לפגוע במדינת ישראל ובטחון תושביה. הוא הביע נכונות להקים חוליה של מפגעים בגדה המערבית, ואף שלמרבה המזל ניסיון זה נכשל, יש במעשיו כדי ללמד עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת ממנו. סכנה זו לא נעלמה מעיניו של בית המשפט המחוזי, אולם נראה כי הוא נטה להקל עם המשיב נוכח העובדה שמעשיו לא גרמו בסופו של יום לנזק, וכן עקב נסיבותיו האישיות ועברו הנקי. לדאבוני, לא אוכל לאמץ הנמקה זו, הן משום שמעשיו של המשיב, עקב החומרה הגלומה בהן, חייבו עונש חמור עשרת מונים, והן כדי להרתיע עבריינים בכוח, ומספרם של אלה, למרבה הדאבה, הוא גדול. לפיכך, ולו דעתי היתה נשמעת, היינו מעמידים את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 3 שנים, ואף זאת רק משום שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם נאשמים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

כפי שתואר בחוות דעתו של חברי כבוד השופט א' א' לוי, המשיב הודה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש במעשים שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, בהם ביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1)לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של ניסיון למתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 8(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי ו-א' יעקב) ונגזרו עליו חמישה עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו ושנים עשר חודשי מאסר לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור עבירה נגד ביטחון המדינה.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר על המשיב עונש שאינו הולם את חומרת מעשיו ואת הצורך לשלוח מסר מרתיע למשיב ולאחרים כמותו.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, השתכנעתי כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי העבירות אותן ביצע המשיב הינן חמורות. המשיב קשר עצמו עם ארגון ששם לו למטרה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה, תוך כוונה לנצל באופן ציני את אישור המעבר שאמור היה להינתן לו מטעמים הומניטריים בשל מצבו הרפואי. עם זאת, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה המקובלת (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)).

אל מול חומרתם הרבה של מעשי המשיב ניצבים במסגרת שקלול העונש נסיבותיו האישיות המקלות, ובהן מצבו הרפואי הקשה הנובע מגידול סרטני בעינו, העובדה כי הוא אב לשלושה ילדים הסמוכים על שולחנו, עברו הנקי מעבירות ושיתוף פעולתו עם השלטונות והודאתו בכתב האישום. כן יש להתחשב בכך שמעשיו של המשיב נותרו בגדר הניסיון ולא יצאו אל הפועל, ולא נגרמו כתוצאה מהם נזקים בנפש או ברכוש. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי חורג מנורמת הענישה במידה שתצדיק את התערבותנו.

סוף דבר, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט י' אלון:

העונש שנגזר על המשיב נוטה אמנם לקולא, ולו אני בערכאה הדיונית הייתי מחמיר עימו.

עם זאת מסכים אני עם חברי השופט ס' ג'ובראן כי אין המ דובר באחד המקרים החריגים של סטייה ממדיניות הענישה שבהם תתערב ערכאת הערעור בגזר הדין ותקבל ערעור המדינה על קולתו, וזאת, מתוך הנימוקים הפרטניים שפורטו בחוות דעתו של חברי.

על כן, מצטרף אני לדעתו של השופט ס' ג'ובראן כי דין הערעור להידחות.

ש ו פ ט

הוחלט אפוא, ברוב דעות, לדחות את הערעור.