ע"פ 6644/06 לואיס קראוס נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי וא' יעקב) שגזר על המערער עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכן 18 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור משך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת מין שהיא פשע, או עבירה בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 (להלן: החוק ).

המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בביצוע שתי עבירות של הטרדה מינית, לפי סעיף 3(א)(4) בצירוף סעיף 5(א) לחוק. מדובר בשני מקרים בהם העלה המערער אל דירתו בתואנות שונות קטינים שהיו מוכרים לו. במקרה אחד חיבק את המתלונן מאחור, תוך שזה מנסה להרחיקו מעליו ובמספר הזדמנויות נוספות פגשו במקומות שונים ופנה אליו בדברים בעלי תוכן מיני ובכך הטרידו מינית באופן מילולי. במקרה השני חיבק מאחור מתלונן אחר, נצמד אליו ואף קירב את ידו לאזור איבר מינו של המתלונן, עד שהמתלונן תקע בו את מרפקו. לאחר מכן ביקש ממתלונן זה לחבקו ודחפו לאחור עד שהמתלונן נפל על הספה בדירת המערער.

בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים טען המערער לעונש באופן חופשי ואילו התביעה עתרה לעונש שלא יעלה על 18 חודשים.

2.בית המשפט המחוזי גזר למערער את העונש שפורט לעיל תוך שציין כי חומרת המעשים מצדיקה את גזירת העונש המירבי לו טענה התביעה, בין היתר נוכח הפגיעה שבמעשים בקטינים והעובדה שהמערער פיתה הקטינים להגיע אל דירתו על מנת לבצע בהם את זממו. עם זאת, נוכח היותו של המערער גלמוד בארץ והקושי שיש בעונש מאסר לאדם שכזה בלא תמיכה משפחתית, נגזר על המערער עונש קל יותר, כמפורט.

3.הערעור מופנה נגד חומרת העונש.

הסנגור סבור כי מדובר בעונש חמור יתר על המידה אם מביאים בחשבון כי העונש הקבוע לעבירה בה הורשע המערער הינו שנתיים מאסר וכי העונש הנגזר בדרך כלל בגין עבירה זו קל בהרבה. הוא סבור כי לא ניתן בגזירת העונש המשקל ההולם לכך שכתב האישום בו הודה המערער שונה במידה ניכרת מכתב האישום המקורי וסבור כי לו היה נאשם לכתחילה בעבירות אלה לא היה שוהה כלל במעצר. כן הוא סבור כי לא ניתן המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ובין היתר להיותו עולה חדש ולעברו הנקי, כמו גם לעובדה שביתו היה פתוח לאנשים שפירשו לטענתו באופן שגוי את יחסו הטוב. הוא מציין את העובדה שהסדר הטיעון הושג אך לאחר ניהול משפט מורכב וגורס כי יש להעדיף בעניינו של המערער את השיקול השיקומי על פני זה ההרתעתי.

באת כוח המדינה עמדה בטיעונה על חומרת המעשים שנעשו תוך פיתוי הקטינים אל בית המערער והדגישה כי על החשש שמעוררים מעשי המערער מלמדת העובדה ששאל את אחד המתלוננים אם סיפר לאביו על שהתרחש. היא מטעימה כי עניינו של המערער יובא לדיון באמצע חודש זה בפני ועדת השחרורים.

4.על חומרתם של שני המקרים בהם הורשע המערער דומה שאין צורך כי נכביר מילים. המערער יזם הגעת הקטינים אל ביתו בתואנות שווא ושם, בביתו, קרב אליהם וניסה ליצור מגע בעל אופי מיני עימם חרף רתיעתם והסתייגותם.

יחד עם זאת, אין לכחד גם כי המעשים בהם הורשע מצויים ברף הנמוך של העבריינות המינית. טענתו של הסנגור כי העונש שהושת על המערער חמור אינה משוללת יסוד, אם מביאים בחשבון את מכלול הנסיבות ובהן היותו של המערער עולה חדש וללא עבר פלילי. ועם זאת, בסופו של יום איננו סבורים כי העונש שנגזר למערער מפליג לחומרא באופן המצדיק התערבותנו, במיוחד נוכח נסיבות ביצוען של העבירות והדפוס החוזר שבמעשים, כמו גם החשיבות שבהרתעת המערער ועבריינים פוטנציאליים אחרים מלבצע מעשים מעין אלה. כפי שנמסר לנו, עניינו של המערער ייבחן בקרוב על ידי ועדת השחרורים וסביר שזו תביא בפניה את נתוניו האישיים, להם ביקש הסנגור ליתן משקל רב יותר מכפי שלטעמו ניתן בגזר הדין.

הערעור נדחה.