ע"פ 6652/03 יגאל סבג נ. מדינת ישראל

המשיבה איננה מתבקשת להשיב על הערעור.

המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות בעבירות של יבוא סם מסוכן, הכנה והפקה של סם והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. בית-המשפט המחוזי גזר עליו 10 שנות מאסר, 8 שנים מתוכן מאסר בפועל. העובדות שביסוד הרשעתו פורטו בכתב האישום: המערער השתתף עם אחיו ועם בת זוגו בניסיון להפיק קוקאין מתוך סם בתצורה נוזלית שאחיו של המערער, על דעת המשתתפים האחרים לרבות המערער, ייבא מקולומביה. ימים אחדים לאחר מכן חילק אחיו של המערער את אבקת הסם למנות במטרה לסחור בסם. בת זוגו של המערער הודתה בחקירה וזכתה במעמד של עד מדינה. אחיו של המערער הובא לדין וזוכה, באשר בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בעדותה של עדת המדינה. המערער עצמו לא אותר על ידי המשטרה במשך כשש שנים ואך משאותר נעצר והובא לדין.

הסניגורית המלומדת קיוותה לשכנענו כי העונש שנגזר על המערער חמור יתר על המידה. בעיקר הצביעה על כך כי שני המעורבים האחרים בפרשת העבירות נחלצו מן העניין מבלי להיענש, ואילו המערער שחלקו בעשייה הפלילית היה קטן יותר מחלקו של אחיו נידון לריצוי תקופת מאסר לא מבוטלת.

עיון בגזר-הדין מעלה שבית-המשפט המחוזי היה ער להבחנה המתבקשת בין חלקו של המערער לחלקו של אחיו. אך משהסתתר המערער מפני המשטרה - עובדה שאפשר שתרמה לכישלונה של התביעה להוכיח את אשמת אחיו - לא היה מוכן לייחס משקל רב לכך שהמערער הוא היחידי מבין המעורבים הנענש על המעשים. עם זאת ציין השופט המלומד בשולי גזר-דינו, כי למרות כל הנאמר בגנותו של המערער, חוש הצדק מחייבו להתחשב בעובדה ששני שותפיו יצאו פטורים בלא כלום, וכן בעובדה שאלמלא הודה אפשר והתביעה הייתה מתקשה להוכיח את אשמתו לאחר תקופה כל כך ארוכה.

פרשה זו איננה עשייתו הפלילית הראשונה של המערער בתחום יבוא הסמים. בשנת 1988 ניסה לייבא מהולנד לישראל 11.8 קילוגרם של סם מסוג הרואין. משהורשע במעשה זה נידון לשש שנות מאסר בפועל וכן למאסר על תנאי ואת עבירתו נשוא הדיון ביצע כמסתבר חודשיים בלבד לאחר תום תקופת התנאי שהוטלה עליו. מתסקירי המבחן המונחים בפנינו עולה כי למערער יש פוטנציאל חיובי שבתקופת מאסרו בא לידי ביטוי בנכונותו להדריך וללמד אסירים חלשים ממנו. נראה לנו כי בפועלו לתיקונו העצמי עושה המערער בראש ובראשונה לטובת עצמו. לא מן הנמנע שבהגיע עניינו לבדיקה בפני ועדת השחרורים, גם תמורה חיובית זו בדרכו תובא על ידי הוועדה בחשבון. על כל פנים העונש שנגזר עליו בגין הפרשה הנוכחית איננו חמור במידה שיהיה בה כדי להצדיק את התערבותנו.

הערעור נדחה.