ע"פ 6663/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' אלון :

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של אינוס ומעשים מגונים שביצע בבתו בת החמש עשרה. דינו נגזר לשתים עשרה שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי וכן חויב הוא לפצות את בתו בסכום של 30,000 ש"ח. בפנינו מערער הוא על גזר דינו, ומבקש כי נקל בדינו.

בתחילת משפטו כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום, ובמסגרת פרשת התביעה העידה בתו – קורבן מעלליו. עדותה חשפה התנהלות נפשעת של אביה המערער. במהלך חודש ספטמבר 2004 באה הבת במספר הזדמנויות לבקר את אביה בדירתו, בה הוא מתגורר בנפרד משתי בנותיו ומאמן. בביקורים אלה החל המערער משוחח איתה בענייני מין, מציג בפניה תמונות וכתבי עת פורנוגרפיים ומספר לה על תנוחות בהן נוהג הוא לקיים יחסי מין. בשלושה מהביקורים שביקרה אצלו חשף בפניה את איבר מינו ואונן בפניה. באחד מביקוריה, לאחר שהראה לה ספרות פורנוגרפית, החל לאונן בפניה. בשלב מסויים נשכב מעליה, פשט ממנה את בגדיה ובעל אותה בכוח.

פשעי המערער בבתו הותירו בה חותם וצלקות נפשיות קשות ביותר, כפי שעלו הדברים מעדותה בבית המשפט וכפי שמפורטים הם בתסקיר נפגע העבירה. החמורה שבעבירות שהורשע בהן, הינה עבירת האינוס. אולם בנסיבות המעשים כולם, אותו אינוס שאנס את בתו מהווה חלק ממעשי הפשיעה המינית שפשע בה בהיקף הדברים והמעשים שפורטו לעיל.

סנגוריתו של המערער מבקשת, כי נביא בחשבון את העובדה שמעשה האינוס נמשך זמן קצר ביותר, שכן במהלך ביצועו הופרע המערער במעשיו על ידי אביו שנכנס לפתע לדירה. לא ידענו ולא הבנו מה לטענה זו ולשיקול לקולת עונשו של אנס באשר הוא בכלל, ולאונס בתו בפרט.

טענתה הנוספת של הסנגורית הינה, כי עונשו של המערער נמצא חמור מהענישה הנהוגה בעבירות דומות. גם בטענה זו איננו מוצאים ממש, שכן נוכח ההצטברות של העבירות בהן הורשע לא מצאנו כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה שנקבעה על ידי בית משפט זה בעבירות מעין אלו ובנסיבות הקרובות לעניין זה.

עבירות המין במשפחה הן מהחמורות שבעבירות, אם מצד נפשעותן ונקלותן ואם מצד התוצאות הקשות ביותר שנודעות מהן לקורבנותיהן, לגופן ולנפשן. העונש שגזר בית המשפט קמא על הנאשם אינו קל, אולם נמצא הוא הולם את חומרת מעשיו ואת רמת הענישה המתבקשת כלפי מי שעבר עבירות מעין אלה בהן הורשע המערער.

באת כוח המערער מבקשת, כי נפחית מסכום הפיצוי של 30,000 ש"ח בו נתחייב המערער לבתו. לא מצאנו מקום להתערב במרכיב זה של גזר הדין. תסקיר נפגע העבירה וכן עדותה של המתלוננת חשפו את עוצמת הפגיעה הנפשית שנפגעה ממעשי המערער. סכום הפיצוי שנפסק רחוק מאוד מלבטא פיצוי של ממש לעניין פגיעה וסבל אלה, והעובדה שהמתלוננת נזקקה ותזדקק עקב כך לטיפול ושיקום פסיכולוגי ונפשי שעלותם, מטבע הדברים, משמעותית.

בערעור שבה והפנתה הסנגורית לנסיבותיו האישיות של המערער, גילו, בדידותו והקושי הרב הכרוך במאסרו. אכן, בגזר הדין נשקלו כל טענותיה האמורות להקלה בעונש, והדברים מצאו את ביטויים בעונש כפי שנגזר.

לא מצאנו מקום, טעם או הצדקה להתערב בגזר הדין ולהקל הקלה נוספת בעונשו של המערער.

אשר על כן – אנו דוחים את הערעור.