בבית המשפט העליו ן בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6671/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
מאדי סרור
ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.06 וכן מיום 10.7.06 בת.פ. 5036/06 שניתן על יד כבוד השופט ר' שפירא
תאריך הישיבה: כ"ג בכסלו התשס"ז (14.12.06)
בשם המערערת: עו"ד עמית אופק
בשם המשיב: עו"ד באסל פאלח
פסק דין
השופטת ד' ברלינר :
המשיב הורשע בבית משפט קמא בשתי עבירות של נשיאה והובלת נשק: עבירה אחת על פי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ). עבירה נוספת על פי סעיף 144(ב) סיפא לחוק. על פי הנטען, בתאריך 31.1.06 נסע המשיב ברכב, כשהוא נושא בין רגליו אקדח הטעון במחסנית ובה 9 כדורים, כמו כן החזיק בכיסו שקית ובה 9 כדורים נוספים. המשיב הודה בעובדות אלה והורשע על סמך הודייתו. בית משפט קמא, כבוד השופט ר' שפירא מבית המשפט המחוזי בחיפה, הטיל על המשיב 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן 18 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, קנס בית משפט קמא את המשיב בסך 3,000 ש"ח. על הענישה, במיוחד על העדרה של תקופת מאסר משמעותית שתרוצה מאחורי סורג ובריח-מערערת המדינה בפנינו.
לטענת המדינה, העונש שהטיל בית משפט קמא, חוטא לאינטרס הציבורי המחייב ענישה חמורה ומרתיעה בעבירות של נשיאה והובלת נשק. המשיב נהג ברכב בליבה של עיר בשעת בוקר כשהוא נושא את הנשק. הוא לא נתן הסבר לסיבה בשלה החזיק בנשק. בנוסף לנשק הטעון החזיק כאמור המשיב שקית ובה 9 כדורים. כל אלה יחד מצביעים על פוטנציאל של סיכון לציבור, המחייב תגובה עונשית הולמת. עוד מפנה המדינה לכך שלמשיב, 2 הרשעות קודמות, אחת מהן בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין. גם העבירה הנוספת היא עבירת אלימות. מדובר אכן בעבירות ישנות, עדיין יש בכך כדי להצביע על כך שעבירות אלימות אינן זרות למשיב. הסנגור מפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב כפי שהן עולות מתסקיר המבחן. המשיב מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד באותו מקום עבודה 10 שנים והאירוע הנוכחי איננו מאפיין את דרך התנהלותו. עוד מפנה הסנגור לאמור בתסקיר שירות המבחן, המציין את הנזק שעלול להיגרם לו ולמשפחתו אם יושת עליו עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח.
בחנו את הנסיבות ודעתנו היא כי ערעור זה בדין יסודו. פוטנציאל הסיכון שבהחזקת נשק איננו טעון הבהרה. לא בכדי קצב המחוקק עונש מקסימאלי של 10 שנות מאסר בגין ביצוע עבירה על פי סעיף 144(ב) רישא לחוק. בית משפט קמא ציין בגזר הדין, כי הסתבר שהאקדח שנמצא אצל המשיב שימש בעבר לאירוע של ניסיון לרצח. אין כל טענה כי למשיב קשר כלשהו לאירוע זה, אולם יש בכך המחשה קונקרטית לסיכון הגלום בנשק ולמטרות הפסולות שלהן הוא עלול לשמש.
המשיב לא נתן כל הסבר לא באשר למקור הנשק, יעדו או הסיבה מדוע החזיק אותו באותו יום. ההסבר היחיד מצוי בדברים שאמר לקצין המבחן, שם טען כי ביום האירוע מצא את האקדח והקליעים מתחת למחצלת פתח ביתו, החליט לקחת אותם למקום עבודתו על מנת להיוועץ עם מעסיקו ובדרך לשם נתפס על ידי השוטרים. מגזר הדין עולה, כי בית משפט קמא לא נתן אמון בהסבר זה, ואכן על פניו ההסבר מעורר סימני שאלה וזאת בלשון המעטה. במיוחד כך, כאשר מדובר הן בהחזקת הנשק הטעון בין רגליו והן בהחזקת 9 כדורים בכיסו. בית משפט קמא סבר, כי מכיוון שהחקירה "לא הרחיקה לחשיפת מקור הנשק וייעודו" ובהתחשב בכך ש"לא בוצעה בנשק עבירה אחרת על ידי הנאשם", יש בכך כדי לפעול לזכותו של המשיב, שעל כן חרף העובדה ש"ההלכה היא כי בעבירות נשק הכלל הוא עונש מאסר והעדרו של מאסר בפועל הוא החריג... ניתן להסתפק בענישה של מאסר בעבודות שירות". בנקודה זו איננו רואים עין בעין עם כבוד השופט קמא. בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס ואח' , פ"ד נח(5) 541, 545-546 נאמר כי:
"יחד עם זאת, נדגיש כי בכל הנוגע לרמת הענישה, הגיעה העת לתת משקל לחומרת העבירות של החזקת נשק, ... מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקה, נשיאה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. ...המציאות השוררת היום בארץ - זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידיאולוגית כאחד - מחייבים מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה (השוו: ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' דיב גרבאן (טרם פורסם); ע"פ 5318/03 סלע עמר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))".
המשיב כאמור נשא נשק ברחובות עיר והעובדה שלא נתן כל הסבר, אינה פועלת לזכותו במקרה זה אלא היפוכו של דבר. החזקת נשק טעון מקרבת את הסיכון לאלימות קשה עד קטלנית. המציאות בארץ מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם לאותה מסוכנות כמו גם לזמינותם ונפיצותם של כלי נשק למיניהם. עיינו בתסקירי שירות המבחן ולא מצאנו באמור בהם נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מרמת הענישה המתחייבת מביצוע העבירה ולפיכך אנו מקבלים את הערעור. בהיותנו ערכאת ערעור שאיננה נוהגת למצות את הדין עם משיבים, אנו מעמידים את תקופת המאסר על 15 חודשים בפועל, יתר רכיבי הענישה שהוטלו בבימ"ש קמא ישארו על כנם. המשיב יתייצב לריצוי מאסרו, בתאריך 14.1.07, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, עד השעה 11:00. עד לתאריך 18.12.06 ימציא המשיב ערבות עצמית על סך 10,000 ש"ח שתופקד במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתן היום, כ"ג בכסלו התשס"ז
(14.12.06).
ש ו פ ט ש ו
פ ט ת ש ו פ ט ת