ע"פ 669/09 אמגד סלאמה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפקרה אחרי פגיעה, שהייה בישראל והסעה שלא כדין. תמציתן של העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה, תובאנה להלן.

בתאריך 26.11.07 הסיע המערער, תושב איו"ש, ברכבו שבעה שוהים בלתי חוקיים מכיוון עיסאויה לתל-אביב, תוך ששוטרים עוקבים אחריו. בסמוך למחלף לטרון ביצע שוטר חסימה של הכביש כשהוא נעזר בשני כלי רכב שנקלעו למקום, האחד מסוג רנו והאחר מונית. כתוצאה מהחסימה נוצר פקק תנועה, ועל כן נאלץ המערער להאט את מהירות נסיעתו. ברם, משרצו שוטרים לעברו כדי לעוצרו, הוא נסע לאחור, פנה לשול הימני של הדרך תוך שהוא פוגע ברכבים אחרים, ובהמשך הוא פגע ברנו שהועפה למרחק של מספר מטרים, וזו גררה את המונית. כתוצאה מכך נפצעו חמישה אנשים והרכבים המעורבים ניזוקו קשה. או אז נמלט המערער רגלית, אולם לאחר זמן מה נלכד.

במהלך משפטו כפר המערער בעובדות שיוחסו לו, למעט השהייה בישראל שלא כדין, אולם בתום שמיעתן של הראיות קבע בית המשפט המחוזי כי עובדותיו של כתב-האישום הוכחו כדבעי. בעקבות כך נגזר עונשו של המערער – 7 שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, פסילה מנהיגה למשך 10 שנים, וכן הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מעבר למתחייב, תוך חריגה מרמת הענישה הנוהגת, וכאשר הוא נותן משקל לשיקולי גמול והרתעה בלבד.

אין בידינו להיעתר לערעור. תחילתה של מסכת חטאיו של המערער בכך שנכנס לישראל שלא כדין, תוך שהוא מסיע עמו 7 שוהים בלתי חוקיים. מעשים אלה כשלעצמם יוצרים סכנה רבה לאזרחי ישראל, והדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המערער הואיל והוא חטא בעבר במספר עבירות מאותו סוג, ואף נשא בגין כך במאסר לא קצר. אולם נראה כי המערער לא למד דבר מההליכים שננקטו נגדו בעבר, והפעם התנהגותו הסלימה כאשר החליט למנוע את מעצרו תוך שהוא פוגע ברכבים אחרים וגורם לפציעתם של אנשים. זו התנהגות בעלת מאפיינים חמורים ביותר, והיא מצביעה על המערער כמי שאינו רואה עצמו נתון למוראו של החוק, וממילא סכנתו לציבור הנה מופלגת. בנסיבות אלו נכון היה לנהוג בו ביד קשה, ומשכך עשה בית המשפט המחוזי, לא נותר לנו אלא לדחות את הערעור, וכך אנו עושים.