ע"פ 6696/97 דב רבינק נ. מדינת ישראל

המערער נדון על ידי בית המשפט המחוזי למאסר בפועל של שש שנים וחצי ומאסר על-תנאי של שנה וחצי. כמו כן הוא נדון לתשלום קנסות בסך 120,000 ש"ח וכן, במסגרת הקנס, להחזר סכומים שהוא חב ללקוחותיו. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה.

בית המשפט המחוזי דחה את ביצוע גזר הדין, הן המאסר והן הקנס, לתקופה של 45 יום, כלומר, עד יום 13.11.97. בית משפט זה נענה לבקשת המערער, בהסכמת התביעה, והחליט לדחות את תחילת המאסר, לפנים משורת הדין, עד יום 1.12.97.

עכשיו מבקש המערער שבית משפט זה ידחה גם את תשלום הקנס. המערער חייב לשלם, במסגרת הקנס, סכום בסדר גודל של חצי מליון ש"ח. מתוך סכום זה שולם סכום של כ60,000- ש"ח. כדי לשלם את היתרה מבקש המערער למכור אחד מנכסיו. המשא ומתן למכירת הנכס נמצא בשלב מתקדם, אך המערער זקוק עדיין לזמן קצר כדי להביא את העסקה על סיומה, ומתוך התמורה לשלם את יתרת הקנס. בבקשת העיכוב שהוגשה לבית משפט זה ביקש המערער עיכוב הביצוע עד יום 15.1.98. בפתח הדיון היום בקשה באת-כוח המערער עיכוב רק עד יום 1.12.97, שהוא היום בו יתחיל המערער לרצות את עונש המאסר.

באת-כוח המדינה מתנגדת לבקשה, והיא מסכימה, לכל היותר, לעיכוב של יומיים נוספים. לטענתה יש בידי המערער נכסים או כספים המאפשרים לו לשלם את יתרת הקנס כבר היום.

יתכן שבאת-כוח המדינה צודקת בהצגת האפשרויות הכספיות של המערער. גם כך, אני סבור כי לא ייגרם נזק של ממש לאינטרס הציבורי אם תינתן למערער אורכה של שבועיים, עד שיתחיל לרצות את עונש המאסר, וכי מכל מקום איזון האינטרסים במקרה זה נוטה לצד המערער. לפיכך אני מחליט, לפנים משורת הדין, על עיכוב הביצוע של יתרת הקנס עד יום 1.12.97.