ע"פ 67/99 איתמר בן גביר נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיא ש' לוין:

1.המערער הורשע בבית משפט השלום בירושלים בהחזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טירור לפי סעיף 4(ג) לפקודת מניעת טירור, תש"ח1948- (להלן - הפקודה) ובהפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. בית משפט השלום האריך מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער לתקופה של ארבעה חדשים בת.פ. 3758/95 בשנתיים נוספים, הפעיל התחייבות שהוטלה על המערער בסכום של 2,500.- ש"ח והטיל על המערער בשל העבירה הראשונה (לפי סעיף 4(ג) הנ"ל) שלשה חדשי מאסר על תנאי. המערער והמדינה כאחד ערערו על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של המערער וקבל את ערעורה של המדינה ככל שהתייחס לעבירה השניה (הפרת הוראה חוקית). הוא הפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער, וגזר על המערער בשל הרשעתו בעבירה השניה חמישה חדשי מאסר, מתוכם חדשיים מצטברים לעונש הנ"ל ושלושה חדשים חופפים לו, כך שבסך הכל על המערער לרצות ששה חדשי מאסר בפועל.

המערער עתר למתן רשות לערער והרשות ניתנה לו אך לגבי העבירה הראשונה ולגבי מידת העונש.

2.מר ורצברגר, סניגורו המלומד של המערער טען לפנינו לגבי ההרשעה בעבירה הראשונה כי לא היה מקום להרשיע את מרשהו באחזקת חמש מאות המדבקות (סטיקרים) שהיוו את חומר התעמולה שבהחזקתו הוא הורשע, ראשית משום שהם הוצאו על ידי גוף בשם "קוממיות ישראל" שלא הוכרז כארגון טירור, ושנית עצם העובדה שנאמר בהם ש"הרב כהנא צדק" אין בה עדיין לחייב את המערער בעבירה. עוד טען פרקליט המערער שההכרזה של התנועות "כך" ו"כהנא חי" לפי הפקודה בסיפתה (להלן-ההכרזה) בטלה מעיקרה מחמת חוסר מסויימות.

נראה לנו שדין הערעור בענין זה להידחות. בית המשפט המחוזי השתית את הרשעתו של המערער בעבירה הראשונה לא על היותו חבר בגוף בשם "קוממיות ישראל" אלא על הקשר שמצא בין נוסח הכרוזים וצורתם לבין התנועות "כך" ו"כהנא חי" שהוכרזו כארגוני טירור. לענין זה הוא התייחס גם לצבעי המדבקות (צהוב-שחור) שסימלו את התנועות האמורות ולנתונים נוספים, שעל יסודם הוא קבע שיש במדבקות חומר תעמולה לטובת ארגון טירור והוא נועד לסייע למטרותיו. נראה לנו שבית המשפט המחוזי יכול היה להגיע למסקנה זו על יסוד החומר שלפניו ולא ראינו כערכאה שלישית מקום להתערב בכך. משום כך רואים אנו לדחות גם את טענתו של המערער לגבי תקפה של סיפת ההכרזה, כבלתי רלבנטית; אך השווה לענין זה: בג"צ 6897/95 פ"ד מט(4) 853.

3.בקבלו את ערעורה של המדינה הצביע בית המשפט המחוזי על העובדה שהמערער ביצע את העבירה השניה שעה שמאסר על תנאי היה תלוי ועומד כנגדו ובלי שהביע חרטה על מעשיו. אנו מסכימים עם מר ארצי שאין עילה מספקת להתערב במאסר על תנאי שהופעל, כשם שאין עילה שנתערב גם בעונש שהושת על המערער בשל הרשעתו בעבירה השניה. עם זאת עיינו בהרשעותיו הקודמות של המערער ונתברר שהוא מעולם לא ישב במאסר של ממש; נתנו את דעתנו גם לשאר הנסיבות שעליהן הצביע הסניגור המלומד והגענו לכלל מסקנה שראוי לשקול במקרה הנוכחי שהמערער ירצה את עונשו בעבודת שירות והוא - בהנחה שהוא כבר למד את לקחו.

אנו מבקשים איפוא מהממונה על עבודת השירות להודיע לנו מהי עבודת השירות שהמערער יכול לרצות. בכפוף לאמור - אנו דוחים את הערעור.