ע"פ 6701/08 סימון ביטון נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24.7.08 בע"פ 8940-07-08 (כבוד השופט א' טל), אשר דחה ערר שאותו הגיש המערער על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה מיום 15.7.08 בת.פ. 3931/05 (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ז' בוסתן) אשר דחה את בקשתו לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.

העובדות

1.

הכרעת הדין וגזר הדין. המערער הורשע על ידי בית משפט השלום ברמלה, על פי הודאתו, בת.פ. 3931/05, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ), כלפי אשתו; איומים עליה לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, שכלא אותה במספר הזדמנויות בחודש אוקטובר 2005. ביום 15.7.08 נגזר על המערער עונש מאסר בפועל בן 33 חודשים בסך הכל, הכולל הפעלה במצטבר ובחופף של שלושה מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו לתקופה כוללת של 21 חודשים. המערער לא היה עצור במהלך משפטו.

2.

החלטתו של בית המשפט המחוזי. המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז וביקש לעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק הדין בערעור. במסגרת הבקשה טען המערער כי לערעור שאותו הגיש, המופנה כלפי הפעלת המאסרים על תנאי, סיכויים טובים להתקבל, לאור השינוי שחל במערער בגלל טיפול גמילה מסמים שהחל לקבל במהלך ההליך בבית משפט השלום, לאור השיפור במערכת היחסים בינו לבין אשתו ולאור הנזק שייגרם לאשתו ולילדיו אם יאסר בטרם יתברר ערעורו. המשיבה התנגדה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, הואיל וסברה כי עונש המאסר שנקבע הוא לתקופה ארוכה, ויש סיכוי שהערעור יתברר בטרם ירצה המערער את מרבית תקופת המאסר. מאידך, טען המערער כי הואיל והוא עותר במסגרת הערעור לבטל את עונש המאסר בפועל כליל, הרי שהערעור יסוכל במידה שימשיך בריצוי עונשו, שאותו החל לרצות ביום 15.7.08, מיד לאחר מתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי אין כל הצדקה לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוא לתקופה ארוכה יחסית. מכאן הערעור שבפניי.

טענות המערער

3.

לטענת המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד י' שקלאר – העבירות בהן הורשע בוצעו לפני שלוש שנים. מאז חי המערער יחד עם המתלוננת, לא פגע בה מאז ואף הביא עימה שני ילדים לעולם.

4.

לטענתו, אין מחלוקת כי הרקע לביצוע העבירות בהן הורשע הינו התמכרותו בעבר לסמים. ואולם, מאז תחילת ניהול ההליכים המשפטיים כנגדו, הוא ניסה בכל מאודו להיגמל מסמים. לטענתו, תסקיר שירות המבחן מיום 14.10.08 מציין כי הוא מטופל ביחידה לנפגעי סמים ברמלה לאחר שהחל גמילה פיסית ביום 18.7.07 ב"אישפוזית" ביפו וכי הוא מגיע לשיחות פרטניות ומוסר בדיקות שתן שנמצאו כולן נקיות, למעט שימוש חד פעמי בסם. ביום 31.1.08 אישפז עצמו המערער במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר יעקב עקב התקף פסיכוטי. בתום תקופת אישפוז של כ-3 ימים, שוחרר המערער עם המלצה לטיפול בסבוטקס כטיפול לגמילה מסמים.

עוד טוען המערער כי ביום 10.3.08 הוגש תסקיר שירות מבחן, במסגרתו צויין כי לאורך כל התקופה בה היה המערער בקשר עם שירות המבחן ניכרו מאמציו של המערער ליצור שינוי וכי המערער החל לבצע בדיקות רפואיות לצורך קבלתו למרכז טיפול בסבוטקס, בהתאם להמלצות, ומוסר בדיקות שתן ביחידה לנפגעי סמים.

5.

לטענת המערער, בעקבות ההמלצה הנ"ל, הוא החל בתהליך קבלתו לטיפול בגמילה במסגרת המרכז המשולב לאבחון וטיפול בהתמכרויות, בו הוא טופל מיום 17.6.08 ועד המועד בו נשלח למאסר. לטענתו, לאור השינוי במצבו ותחילתו של הליך גמילה מוצלח, ביקש הוא מבית משפט השלום כי יוכן תסקיר משלים בעניינו, ואולם בקשה זו נדחתה. לפיכך, טוען הוא כי נגזר דינו מבלי שיהיה מונח בפני בית משפט השלום תסקיר רלוונטי ועדכני, המפרט את שינוי הנסיבות החיובי שחל ואת תהליך הגמילה שהוא החל בו. בנוסף, טוען המערער כי לאחר תקופה בת שנתיים וחצי, במהלכה החל בטיפול ובהליך גמילה ועמד בו בהצלחה, נקטע ההליך באיבו, תוך פירוק התא המשפחתי של המערער ושל רעייתו ופגיעה בהם.

6.

מוסיף המערער וטוען כי נסיבותיו האישיות הן קשות ביותר, רעייתו (המתלוננת) סובלת ממחלות רבות ומקבלת קצבת נכות מן המוסד לביטוח הלאומי בשיעור של 75%, כאשר מאז הריונה האחרון התדרדר מצבה והיא צפויה לעבור בקרוב שני ניתוחים מורכבים וקשים, שלאחריהם תאושפז לתקופה ממושכת.

7.

לפיכך, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס לבקשת עיכוב הביצוע, נוכח העובדה כי עליו לטפל ברעייתו ובילדיו הפעוטים. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא התייחס לטענתו לפיה יש לאפשר לו להשלים את הליך הגמילה שאותו החל, שנקטע בעיצומו וכן לא העניק משקל לטענתו כי ערעורו מופנה כנגד עצם המאסר בפועל וכי ערעורו יתרוקן מתוכן במידה שלא ישוחרר מן המאסר לאלתר. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשלא העניק משקל להיותו משוחרר במשך כשלוש שנים עובר למתן גזר הדין בעניינו, וכי גם מטעם זה לא היה מקום לחייבו לרצות את המאסר לאלתר.

8.

לאור כל האמור לעיל, מבקש המערער לעכב את ביצוע העונש שנגזר עליו עד להכרעה בערעור, על מנת שלא יגרם לו נזק בלתי הפיך.

בשולי הדברים יצויין כי במסגרת הדיון שלפניי טען בא כוח המערער כי רעייתו של המערער נמצאת בדרכה לבית המשפט על מנת להשתתף בדיון, ואולם כתוצאה מהקדמת מועד הדיון, לבקשתו של בא כוח המערער, לא הספיקה היא להגיע. עוד יצויין כי בא כוח המערער הגיש לעיוני היום מכתב שאותו כתבה רעייתו של המערער, המופנה אל בית משפט זה ומפציר בו לקבל את ערעורו של בעלה.

טענות המשיבה

9.

מנגד, טוענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד ד' רוסו – כי על פי המבחנים שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.00) (להלן – הלכת שוורץ ), אין מקום להפסיק את ביצוע העונש, אותו

החל לרצות ביום 15.7.08. לטענתה, על המערער נגזר מאסר ממושך בן 33 חודשים והואיל וערעורו מתייחס לחומרת העונש בלבד, הרי שמטרת הערעור לא תסוכל במידה שהערעור יתקבל בחלקו. כן טוענת המשיבה כי הסיכוי כי עונש המאסר יבוטל כליל – הינו אפסי, וגם מטעם זה אין מקום להיענות לבקשה.

10.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי מעיון בתסקיר המעצר שהוגש ביום 10.3.08 עולה כי למעט רצונו של המערער להיגמל, נסיבותיו האישיות אינן מצדיקות עיכוב ביצוע, כאשר תסקיר המעצר מציין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. בנוסף, טוענת המשיבה כי מתסקיר המעצר עולה כי מערכת היחסים שבין המערער לרעייתו אינה ברורה.

יצויין כי בתגובה לטענה זו, שב בא כוח המערער על טענתו לפיה תסקיר המעצר הנ"ל הינו חסר משמעות, הואיל והליך הגמילה בו מצוי המערער החל לאחר שהוגש התסקיר, כמו גם שיקום מערכת היחסים שבין המערער לרעייתו וההתדרדרות במצבה הרפואי של רעייתו, שאירעו אף הם לאחר חודש מרץ 2008.

11.

לבסוף, טוענת המשיבה כי נוכח עברו הפלילי המכביד של המערער והמאסרים על תנאי אשר היו תלויים ועומדים כנגדו, ואף הופעלו במסגרת גזר הדין עליו מערער המערער, ברי כי המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו פעם אחר פעם. לפיכך, טוענת המשיבה כי אין מקום להיעתר לבקשתו גם מטעם זה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

13.

אכן, ניסיונותיו של המערער להיגמל מהתמכרותו לסמים ולשקם את מערכת היחסים עם אשתו, שהעבירות שביצע כלפיה הביאו למאסרו בפועל, ראויים להערכה ולא מן הנמנע כי בית המשפט המחוזי ישקול אותם במסגרת החלטתו בערעור, כמו גם את מצבה הרפואי של רעייתו של המערער.

עם זאת, צודקת המשיבה בטענתה כי על פי המבחנים שנקבעו בהלכת שוורץ , אין מקום לעכב (ולמעשה להפסיק) את ביצוע עונש המאסר במקרה שלפניי.

14.

בחינת עניינו של המערער לאורם של כל אחד מהמבחנים שנקבעו בהלכת שוורץ מעלה כי רובם המוחלט של מבחנים אלו תומכים בדחיית הבקשה. כך, חומרת העבירות בהן הורשע המערער, עבירות אלימות ונסיבות ביצוען , כלפי רעייתו אשר בוצעו על רקע התמכרותו לסמים; אורך תקופת המאסר שנגזרה על המערער, 33 חודשי מאסר בפועל; סיכויי הערעור המופנה כלפי חומרת העונש בלבד , שעה שהיו תלויים ועומדים כנגד המערער שלושה מאסרים על תנאי שהופעלו ומהווים כשני שליש מהעונש שנגזר ועברו הפלילי המכביד של המערער, תומכים כולם בדחיית הבקשה. כאמור, נסיבותיו האישיות של המערער, כמפורט לעיל, עשויות לתמוך בקבלתה של הבקשה, אולם שיקול זה, כשהוא ניצב אל מול יתר השיקולים התומכים בדחיית הבקשה, אינו יכול להביא לבדו לעיכוב הביצוע של העונש.

15.

אשר על כן, הערעור נדחה.