ע"פ 6701/20מרק פלץ נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בדקירתו של המתלונן, במהלך תגרה ביניהם (עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

בית המשפט השית על המערער מאסר בפועל של 28 חודשים והפעיל מאסר על תנאי של 12 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, כך שסך הכל הושתו על הנאשם 40 חודשי מאסר.

2.

הערעור שלפנינו נסב הן על הרשעת המערער והן על גזר הדין.

3.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בערעור על כל חלקיו.

הרשעתו של המערער מתבססת על מארג ראייתי מוצק, ובין היתר עדותה של עדה אובייקטיבית שחזתה בקטטה; עדותו של פרץ, שלפיה הסכין היתה בידו של המערער; הודעותיו של המתלונן במשטרה והודעתו של לבסיי במשטרה. לכך יש להוסיף הגיון ושכל ישר, כאשר בסופו של יום היה זה המתלונן שנדקר והוחש לבית החולים.

4.

בית המשפט המחוזי ירד לפירוט העובדות וקביעותיו מבוססות, בין היתר, על ממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. זו נקודת המוצא בערעור זה, וזו גם נקודת הסיום.

5.

בשולי הדברים נציין, כי גם אם ניתן היה לבדוק טביעות אצבע על הסכין, הרי נוכח המארג הראייתי בתיק זה אין במחדל חקירה זו, אם בכלל (ונציין כי הסכין נשלחה לבדיקה), כדי להטות את הכף לזכות המערער.

6.

סופו של דבר, שאין מקום להתערב בהכרעת הדין.

7.

העונש שהושת על המערער אף נוטה לקולה בהינתן עברו הפלילי המכביד, לרבות בעבירות אלימות בתקופה בה היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות חמורה, כך שאין מקום להתערב גם בגזר הדין.

8.

סופו של דבר, שהערעור נדחה על כל חלקיו.