ע"פ 671/01 מדינת ישראל נ. דרגאם בן תאופיק ג'בארין

השופט י' טירקל:

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) הרשיע את המשיב על פי הודייתו, שניתנה במסגרת עיסקת טיעון, בעבירות של רכישה והחזקה של נשק, אבזר ותחמושת במספר מקרים, וכן בנשיאת נשק, אבזר ותחמושת, במספר מקרים. כמו כן הרשיע אותו בעבירה של אימונים צבאיים אסורים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, מדובר ברובה אוטומטי מסוג קרל גוסטב שרכש המשיב, בצירוף מחסנית וכדורים וביריות מנשק זה, וכן בהחזקת אקדח וברכישת כדורים לצורך אימוני ירי באקדח. בשל כל אלה נגזר על המשיב עונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 9 חודשים וכן נגזר עליו מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים. עוד הוטל על המשיב קנס בסך 5,000 ש"ח.

המדינה ערערה על קולת עונשו של המשיב. לטענת באת כוח המדינה, העונש שנגזר עליו מופלג לקולא, אינו הולם את חומרתן של העבירות, מחטיא את מטרת ההרתעה וסוטה ממדיניות הענישה הראויה ומקובלת לגבי עבירות כאלה. עוד נטען כי עבירות של נשיאת נשק ואימונים צבאיים אסורים יוצרות סיכון ממשי וברור לחיי אדם ולפיכך יש להטיל בגינן עונש מאסר משמעותי וממושך.

כנגדה טען בא כוחו של המשיב כי במקרים דומים הוטלו עונשים קלים, ואף קלים מאלה שנגזרו על המשיב. לענין זה הדגיש כי על סוחר הנשק שמכר כלי נשק למשיב ולמספר רוכשים אחרים נגזרו 3 שנות מאסר בלבד. לדעתו, היחס בין עונשו של המשיב לבין עונשו של אותו סוחר הוא יחס נאות ואין לגזור על המשיב עונש חמור מזה שנגזר עליו. בא כוח המשיב הוסיף וטען כי, לפי תסקיר שירות המבחן, מדובר באיש צעיר, כבן 28 שנים, נשוי ללא ילדים, נכה שיתוק ילדים בשיעור של 51%, שמצבו הבריאותי הולך ומחמיר. אין לו הרשעות קודמות ומשפחתו משפחה תומכת המנהלת אורחות חיים תקינים.

2.חזרנו ושקלנו את מעשי העבירה שבהם הורשע המשיב, עיינו בפסקי הדין שעליהם סמך בא כוחו וכן נתנו דעתנו על נסיבותיו האישיות. לדעתנו אכן הקל בית המשפט המחוזי עם המשיב יתר על המידה.

בפרשה שלפנינו רכש המשיב, כאמור, רובה אוטומטי, ירה בו בשעות הלילה בתחומי עירו ורק מחמת תקלה לא המשיך לירות בו. המשיב לא אמר די, וביקש מאדם שהחזיק ברשותו אקדח שיאמן אותו בירי, ומאוחר יותר אף התאמן בירי באקדח זה. מעשים כאלה מסכנים את בטחונו של הציבור ולאור המצב הבטחוני השורר עתה במדינה אף יש בהם חומרה יתירה. נראה לנו כי העונש שנגזר על המשיב הביא בחשבון יתר על המידה את נסיבותיו האישיות בלי לשקף כראוי את הסיכון ואת החומרה.

3.כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם העומד לפניה ולפיכך לא נגזור על המשיב את מלוא העונש שהוא ראוי לו ונסתפק בהגדלה מתונה. אנו מבטלים, אפוא, את עונש המאסר לתקופה של 9 חודשים שנגזר על המשיב ותחתיו מטילים עליו מאסר לתקופה של 18 חודשים שתחילתה ביום מעצרו של המשיב - 22.6.00 - יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.