ע"פ 672/01 מדינת ישראל נ. אחמד בן סלאח מגארבה

השופט א' א' לוי:

המשיבים קשרו עם אחרים לשדוד את סניף בנק הדואר בדבוריה, והם הוציאו את זממם אל הפועל בתאריך 28.5.00, תוך שהם מאיימים על הפקידים בנשק ונוטלים שלל בסך 65,000 ש"ח.

בתאריך 27.6.00 קשרו המשיבים לבצע שוד נוסף, ואף ניסו לגנוב רכב לצורך זה, אך משימתם סוכלה. ביום המחרת, בעת שהחבורה היתה בנסיעה הבחינו במחסום משטרתי, וחששו להיתפס הואיל וברשותם היו אקדחים. בעקבות כך האיץ משיב 1 שנהג ברכב את מהירות נסיעתו, ופרץ את מחסום המשטרה תוך שהוא מסכן את השוטרים ופוגע בשני כלי רכב.

המשיבים הורשעו על פי הודאתם, ובית המשפט גזר לכל אחד מהם ארבע וחצי שנות מאסר, ושנתיים וחצי מאסר על תנאי. ביחס למשיב 1 הופעל עונש מאסר על תנאי בן שנים עשר חודשים, ומהם 3 חודשים במצטבר ו9- חודשים בחופף.

כמו כן נפסל משיב זה מנהיגה למשך 5 שנים, וחולטה ערבות שהפקיד בתיק אחר בסך של 5,000 ש"ח.

המדינה מערערת על קולת העונש, הואיל והיא סבורה שאין בו כדי לשקף את חומרת המעשים, את סכנתם לציבור, ואת רמת הענישה הנהוגה במקרים מסוג זה.

לעומתה, ביקשו באי-כוחם של המשיבים שלא להתערב בעונש, באשר גם אם הוא נוטה במידה מסוימת לקולא, אין הוא מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

ההכרעה בערעור זה לא היתה קלה, הואיל והמשיבים חטאו בעבירות שהיו כרוכות בשימוש בנשק ולוו בתכנון מדוקדק, תוך סיכון חיי אדם. עם זאת, מדובר במשיבים שהודאתם הקלה על בית המשפט וחסכה בזמנו, ומה שחשוב יותר הוא ששניהם נמצאים עתה במעמד של טעוני הגנה, מאחר והם עתידים להיקרא להעיד כנגד שותפיהם למעשים.

אכן, המעשים בהם חטאו המשיבים מופלגים בחומרתם, אך מאותם טעמים שמנינו החלטנו להימנע מהתערבות בעונש, שגם אם הוא סוטה מרמת הענישה המקובלת, בסופו של דבר תוצאתו היא כליאתם של המשיבים לתקופה לא מבוטלת.

הערעור נדחה.