ע"פ 6727/04 דוד דדון נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של ששה חודשים שהוטל על המערער על ידי בית משפט השלום בתל-אביב עד למתן החלטה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.04, בה הוחלט לדחות את בקשתו לעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטת נשיא המדינה בבקשת חנינה שהגיש המבקש לנשיא.

המדינה מתנגדת לעיכוב הביצוע.

יצוין שלבקשה זו קדמו בקשות קודמות לעיכוב ביצוע, אך אלה בוססו על הטעם של הגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, תחילה לבית המשפט המחוזי ולאחר שהערעור נדחה, על הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. משנדחתה גם הבקשה האחרונה, הגיש המבקש בקשה חדשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, הפעם מהטעם של הגשת בקשת חנינה לנשיא המדינה. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 7.7.04 ועל ההחלטה האחרונה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. בד בבד התבקש עיכוב ביצוע העונש עד למתן החלטה בערעור.

יש לדחות את הבקשה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, הכלל הוא, שבכפוף למקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, הגשת בקשת חנינה אינה מהווה, כשלעצמה, טעם לעיכוב ביצוע גזר הדין (בש"פ 1835/93 קלווין נ' מדינת ישראל, פ"די מ"ז(2) 101). במקרה שלפנינו, וגם לעניין זה מקובלת עלי החלטת בית משפט המחוזי, לא נתקיימו נסיבות מיוחדות ויוצאות מן הכלל המצדיקות את עיכוב הביצוע. בנסיבות אלה סיכויי הערעור קלושים וממילא אין מקום לעכב את הביצוע.

הבקשה נדחית.