פסק-דין1 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 6748/97 סולימאן שלאעטה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער ערער על עונשו וביקש הקלה בשל המועד הארוך שחלף מביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום. בית המשפט קבע כי לא נמסר הסבר מניח את הדעת לעיכוב, אך בית המשפט קמא כבר שקל זאת בגזירת העונש. לפיכך נדחה הערעור.

העובדות

המערער ביצע את מעשיו בשנת 1993 וכתב האישום הוגש בשנת 1996. לא נמסר הסבר מניח את הדעת לעיכוב בהגשת כתב האישום. בית המשפט קמא התחשב בעובדה זו בגזירת העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להקל בעונשו של המערער בשל המועד הארוך שחלף בין ביצוע העבירה להגשת כתב האישום?

הלכות

  1. 1

    עיכוב של כשלוש שנים בהגשת כתב האישום, שלא הובא לו הסבר מניח את הדעת, אינו מצדיק הקלה נוספת כאשר בית המשפט קמא כבר שקל עובדה זו במסגרת שיקולי הענישה.

    ״אולם בית המשפט קמא כבר הביא עובדה זו בשיקולי העונש.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור
  • כתב אישום
  • שיקולי העונש

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

6748/97

בפני:

כבוד השופט א' גולדברג

כבוד

השופט א' מצא

כבוד

השופטת ד' דורנר

המערער

:

סולימאן

שלאעטה

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על גזר דין בית המשפט המחוזי

בחיפה

מיום 31.8.97 בת.פ. 44/96

שניתן

על ידי כבוד השופט ח' פיזם

תאריך

הישיבה:

ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98)

בשם

המערער

:

עו"ד מועין דבאח

בשם

המשיב

ה: עו"ד

אמי פלמור הרץ

בשם

שירות המבחן: גב' זהבה מור

פסק-דין

לא ראינו מקום להקל בעונשו של המערער. אכן את מעשיו ביצע המערער ב8.9.93- וכתב האישום לא הוגש אלא ב19.3.96- (ולא שמענו הסבר מניח את הדעת לכך. אולם בית המשפט קמא כבר הביא עובדה זו בשיקולי העונש.

לפיכך נדחה הערעור.

ניתן היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

העת ק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97067480.

D01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1עיכוב של כשלוש שנים בהגשת כתב האישום, שלא הובא לו הסבר מניח את הדעת, אינו מצדיק הקלה נוספת כאשר בית המשפט קמא כבר שקל עובדה זו במסגרת שיקולי הענישה.