ע"פ 675/06 מחמד מחאמיד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

באחד הלילות של חודש ספטמבר 2004, ישבו בני זוג ברכב בכביש המוביל לפוריה ושוחחו. לפתע, ניגש אליהם המערער שהיה מלווה בחברו, מחמד איברהים אגברייה, כשהוא אוחז בידו מברג. הוא הכניס את ידו מבעד לחלון הרכב, והכה בחזה של האישה שישבה במושב הנהג (להלן: "המתלוננת"), תוך שהוא דורש ממנה לצאת מן המכונית. עוד בטרם הספיקה להגיב, הלם בה המערער בחלקי גופה השונים, חרף ניסיונו של חברה שישב לצידה (להלן: "המתלונן") למנוע זאת. בהמשך, ניסה המערער לדקור עם המברג את בני הזוג, וכאשר הרימה המתלוננת את ידה כדי להגן על עצמה, היא נפצעה באמת ידה. בעקבות כך נאלצו המתלוננים לנטוש את הרכב, ונוכח איומים שהשמיע המערער כלפיהם הם נאלצו למסור לו גם את קוד ההנעה של הרכב. המערער, שמעולם לא הורשה לנהוג, התיישב ליד ההגה, ושעט לעבר המתלונן שנאלץ לזנק הצידה כדי שלא להיפגע. בהמשך, הסתלקו המערער וחברו עם הרכב, עד שנתקלו בשוטרים ואז נמלטו רגלית, תוך שהם נוטלים עמם מכשיר מיני-דיסק וטלפון נייד של המתלוננים.

המערער כפר בעובדות שיוחסו לו, אולם לאחר שמיעתן של הראיות, נמצא אשם בביצוען של עבירות אלו: שוד מזוין, סחיטה באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, גניבה ופירוק מרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח תקף. בהמשך, הוא נדון ל-42 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20,000 ש"ח. כמו כן, הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגד המערער, כך שהתוצאה הסופית היתה שהוא נכלא ל-48 חודשים.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד חומרת העונש.

עיינו בנימוקי הערעור והאזנו לדברי בא-כוחו של המערער, אולם בתום כל אלה לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו בגזר הדין. המערער חטא בעבירות שהמכנה המשותף להן הוא בריונות שלוחת רסן כלפי אזרחים תמימים, שכל חטאם נבע מכך שהם נקלעו לדרכו. המערער תקף אותם בשעת לילה מאוחרת, במקום מבודד, ותוך שימוש באלימות שדד את רכבם. אלה מעשים בעלי חומרה אשר חייבו גזירתו של עונש מאסר ממושך, ומשכך נהג בית המשפט המחוזי, לא מצאנו מקום להתערבותנו.

הערעור נדחה.