ע"פ 676/12 מדינת ישראל נ. יובל קיטה

השופטת ע' ארבל:

ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר זיו) בת"פ 13002-02-09 מיום 25.12.11, שהשית על המשיב עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות,

12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, פיצוי בסך 13,300 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה למשך 11 חודשים.

רקע

1.

המשיב הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב ) בצירוף סעיף 29 לחוק (ריבוי עבירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק (ריבוי עבירות), ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק בצירוף סעיפים 25 ו-29 לחוק (ריבוי עבירות) והחזקת ציוד לזיוף כרטיס לפי סעיף 18 לחוק כרטיסי חיוב. על-פי המתואר בכתב האישום המתוקן, החל מחודש נובמבר 2008 זוהתה באזור הצפון פעילות של העתקת נתוני כרטיסי אשראי, שכפול הכרטיסים ומשיכת מזומנים בכספומטים. שכפול הכרטיסים נעשה בעזרת התקנת קורא שפתיים על מכשיר הכספומט, שאיפשר העתקת מספרי כרטיסי לקוחות לכרטיסים מגנטיים ובאמצעותם נמשכו הכספים.

ביום 3.2.09 זוהתה פעילות חשודה במכשיר כספומט בעיר נשר. תצפיתן שעמד במקום זיהה אדם שניסה למשוך כסף ולאחר מכן עזב את המקום ברכב בו המתין המשיב והם נסעו מהמקום. בהמשך הערב, דווח על משיכת כספים ממכשיר בטירת הכרמל. הרכב שבו נסעו המשיב והאחר זוהה בסמוך למקום. המשיב והאחר נכנסו לרכב והחלו בנסיעה, כאשר המשיב נוהג ברכב. שוטרים הורו למשיב לעצור בצד וזה עצר את הרכב, אך כאשר ניגש אליו שוטר, החל לנסוע במהירות מהמקום בנסיעה רשלנית ומסוכנת. בכתב האישום המתוקן צוין גם כי המשיב החזיק ברשותו מחשב ובו תוכנת הפעלה, שבאמצעותה יוצרו ושוכפלו כרטיסי האשראי.

2.

בתסקיר שהוכן לצורך גזר הדין, התרשם שירות המבחן כי המשיב – יליד שנת 1977, נשוי ואב לשני ילדים קטינים – מביע חרטה על מעשיו ומתקשה להבין כיצד נגרר והתפתה לעשות "כסף קל". כן התרשם כי המשיב מסוגל להשתלב בהליך טיפולי שיסייע לו לשקם את חייו ולהימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד. לפיכך סבר שירות המבחן כי יש לנקוט עם המשיב גישה המשלבת ענישה קונקרטית מוחשית לצד ענישה שיקומית וזאת בשל החשש לפגיעה ורגרסיה הצפויה לו ולמשפחתו אם ישלח לבית הכלא. על רקע זה, המליץ שירות המבחן להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי, לצד צו מבחן לתקופה של שנה וחצי, במהלכו ישתתף בקבוצה טיפולית.

3.

בגזר דינו העניק בית המשפט המחוזי משקל לעובדה שכתב האישום המקורי שהוגש נגד המשיב כלל גם עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ושיבוש מהלכי משפט, אשר ספק אם היה להן בסיס. משכך, סבר בית המשפט כי המשיב אכן הודה בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון כתב האישום. עוד התרשם בית המשפט כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות פעל לטובת המשיב, אשר החל בתהליך שיקום בתמיכת בני משפחתו, וציין את מסקנת שירות המבחן כי תהליך זה עשוי למנוע ממנו לשוב ולבצע עבירות. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן, חרף חומרת העבירות ועברו הפלילי המכביד של המשיב, ולהטיל עליו את העונש המפורט מעלה.

4.

בא כוח המערערת טוען כי העונש קל ואינו הולם את חומרת העבירות, היקפן והתחכום הנדרש לביצוען, כמו-גם את החומרה שבניסיונו של המשיב להימלט מפני השוטרים בנהיגה פזיזה ורשלנית. עוד הוטעם כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב נטל אחריות חלקית בלבד וניסה למזער את מעורבותו בפרשה, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום שבהן הודה. לטענת בא כוח המערערת, ניסיון המשיב לצמצם את חלקו מלמד על כך שאינו מכיר בחומרת מעשיו ומעורר ספק לגבי יכולתו להטיב את דרכיו. בנסיבות אלה, כך לשיטתו, לא היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן לענישה שיקומית. עוד הודגש עברו הפלילי המכביד וכן נטען כי אין לומר שהמשיב הודה בהזדמנות הראשונה בהתחשב בכך שבתחילה כפר בכל עובדות כתב האישום ולא רק בעובדות או בעבירות הנוגעות לאופן הימלטותו מהמשטרה, שלבסוף תוקן במסגרת הסדר הטיעון. סיכומו של דבר, עותר בא כוח המערערת להחמרת עונשו של המשיב, כך שירצה עונש מאסר ממשי וממושך מאחורי סורג ובריח.

5.

בא כוח המשיב סבור כי אין מקום להתערבות בעונש. הוא מטעים כי המשיב התרחק מפשע מאז היה בן 23 עד למעידתו האחרונה באירוע הנוכחי. עוד הדגיש את הפן השיקומי והסביר כי המשיב נוטל אחריות למעשיו ומכיר בכך שמדובר בכישלון. מאז מעצרו בתיק זה, החל בהליך של הפנמה ושינוי. צוין גם כי ביטא נכונות לשלם פיצוי עוד לפני מתן גזר הדין. עוד צוינה הערתו של בית המשפט קמא כי טוב עשתה המאשימה כאשר תיקנה את כתב האישום, שלא היה לו כל בסיס במקור. בהקשר זה נטען כי בנסיבות אלה המשיב אכן הודה בהזדמנות הראשונה, כקביעת בית המשפט קמא. בשים לב לכל האמור, מבקש בא כוח המשיב לדחות את הערעור.

6.

בדיון לפנינו דווחנו מפי הגברת ברכה וייס מטעמו של שירות המבחן, כי למרות התייחסותו המצמצמת של המשיב לחלקו באירוע, הרי שניתן ללמוד כי מדובר במי שמבין כי הוא כשל, שהוא חש בושה ורצון לתקן את דרכיו. שירות המבחן התרשם כי המשיב מכיר בבעייתיות הנובעת מהתנהגותו באופן הדרגתי וכי הוא מעוניין לטפל בה. התרשמותם היא כי קטיעת ההליך תביא לפגיעה בתהליך השיקום ולכן המלצתם היא שלא לקטוע אותו על-ידי החמרת עונשו.

7.

לאחר שעיינו בחומר שהיה בפנינו, שמענו את הטענות בעל-פה בדיון ונוכח התהליך החיובי שבו נמצא המשיב, החלטנו לאפשר המשך התהליך ולהמתין עם ההכרעה בערעור עד לקבלת תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן, שיוגש חצי שנה לאחר מכן.

תסקיר כאמור הוגש ביום 4.12.12. דווח כי במהלך תקופת הדחייה, השתלב המשיב בטיפול קבוצתי וגילה התמדה בהגעה למפגשים ורצון לתרום ולהיתרם מהתהליך הטיפולי. במסגרת הקבוצה קיבל המשיב אחריות למעשיו. לצד זאת, ניכר קושי להתחבר לחלקים ההרסניים והפוגעניים בדפוסי התנהגותו, ובתוך כך נטה המשיב לייחס את מעורבותו באירוע למצב של מעידה, שיקול דעת מוטעה ובהלה שאחזה בו. כמו כן צוין כי בחודשים האחרונים הוא ממשיך בעבודתו ובשיקום יחסיו עם בת זוגו, שנקלעו למשבר עקב מעשיו הנדונים. הערכת שירות המבחן היא כי התהליך הקבוצתי משמעותי עבור המשיב וכי ההשתתפות בו עשויה לצמצם את נטייתו להדחיק את פגיעותו. לפיכך עומד שירות המבחן בהמלצתו שלא להתערב ברכיבי גזר הדין, למעט הארכה של צו המבחן בשנה נוספת, במהלכה יוסיף המשיב להשתתף בקבוצה הטיפולית.

בעקבות הגשת התסקיר המעודכן, השלימו הצדדים את טיעוניהם, כאשר כל צד מוסיף ומחזיק בעמדתו. בא כוח המערערת סבור כי מהתסקיר המשלים עולה כי המשיב נמצא בשלבים ראשוניים בלבד של הליך השיקום, ואין זה המקרה המצדיק ענישה מקלה תוך הסגת מטרות הענישה לנוכח חומרת המעשים ועברו המכביד. מנגד, טוען בא כוחו של המשיב כי אין הצדקה לחשש שמעלה המערערת ביחס לכנותו ולהתגייסותו של המשיב להליך הטיפולי והפירות שהליך זה נשא. לשיטתו, מדובר בהליך יסודי ומעמיק שבו התמיד המשיב מיום שחרורו ממעצר בשנת 2009 ועד היום, המצדיק את העונש שנגזר, שיאפשר את המשכו ושיקומו. בתוך כך הסכים להצעת שירות המבחן להאריך את צו המבחן בשנה נוספת.

הכרעה

8.

עיינו בכתב הערעור, שמענו את טענות הצדדים בדיון והחלטנו לאחר התלבטות כי דין הערעור להידחות. לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל בהכרח לגדר המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.06); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל

(12.5.09)).

איננו מקלים ראש בחומרת מעשיו של המשיב או בהיקף מעורבותו באירוע. המשיב נטל במרמה כספים מחשבונותיהם של אנשים תמימים תוך שימוש באמצעי שכפול ותכנות של כרטיסי חיוב. נוסף לכך, לאחר שנתפס בשעת מעשה, ניסה להימלט מפני השוטרים, שביקשו לעוצרו, בנהיגה רשלנית ופזיזה. חומרת המעשים בשילוב עברו המכביד של המשיב, הכולל, בין היתר, עבירות של סחיטה באיומים, גניבה והתפרצות, היו מחייבים על דרך הכלל העדפה של האינטרס הציבורי וכפועל יוצא מכך, ענישה מוחשית ומרתיעה.

אולם במקרה זה, הביע שירות המבחן עמדה חיובית כלפי המשיב ויכולתו להשתקם באמצעות טיפול מתאים. בעמדה זו דבק השירות לאורך שלוש שנים וחצי של

היכרות מעמיקה עם המשיב. מובן כי אין בכך כדי לשים את שיקול דעתו של שירות המבחן תחת שיקול דעת בית המשפט. אלא שבמקרה הנוכחי – בשים לב להמלצות העקביות מצד שירות המבחן, העובדה ששנים ארוכות התרחק המשיב מחיי הפשע והתגייסות בני משפחתו לשיקומו – איננו סבורים שיהיה זה נכון להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית בשלב מתקדם זה, ובכך לקטוע את הליך השיקום שבו החל המשיב זה מכבר, ואשר בו מתמיד הוא לאורך זמן. סבורים אנו כי נכון יהיה בנסיבות המיוחדות שפורטו ליתן לו הזדמנות ממשית לתקן את אורחות חייו, בסיועו של שירות המבחן ובתמיכת בני משפחתו. בתוך כך, רואים אנו לאמץ את המלצתו העדכנית של שירות המבחן ולהאריך את צו המבחן בשנה נוספת, שבמהלכה יוסיף המשיב להשתתף בקבוצה הטיפולית בשירות.

בהחלטה זו נתנו דעתנו גם להערתו של בית המשפט קמא כי לכתב האישום המקורי שהוגש נגד המשיב לא היה בסיס איתן בראיות. נדגיש בהקשר זה כי בית המשפט היה מצוי בראיות בתיק, לאחר ששמיעתן לפניו נמשכה כשנתיים עד לגיבוש הסדר הטיעון בין הצדדים.

נעיר לסיום כי אנו תקווה שהמשיב ישכיל לנצל את ההזדמנות יוצאת-הדופן שהוענקה לו בתיק הנוכחי להטיב את דרכיו – למענו, למען משפחתו ולמען הציבור כולו. מקווים אנו כי תהיה זו הסתבכותו האחרונה עם החוק.

סוף דבר, הערעור נדחה. העונש שהוטל על המשיב בבית המשפט המחוזי יעמוד בעינו, למעט צו המבחן שיוארך בשנה נוספת, כאמור לעיל. המשיב יופנה לממונה על עבודות השירות המתבקש להגיש, בתוך 30 ימים, חוות דעת מעודכנת בעניינו של המשיב. לאחר קבלת חוות הדעת נשלים את פסק הדין בערעור.